לראשונה בישראל, 26 ילדים ובני נוער מרחבי הארץ קיבלו היום (רביעי) אות הוקרה על עשייתם במהלך המלחמה. באירוע מיוחד ע״ש אופיר וניצן ליבשטיין ז״ל, שנערך בבית ציוני אמריקה בתל אביב, הוענק ״אות החוסן לילדים ונוער״ לצעירים בני 18-6 - לציון פועלם לקידום החוסן הלאומי במהלך המלחמה.
הזוכים בתואר נבחרו מבין שלל סיפורים מעוררי השראה שהגיש הציבור הרחב. מחציתם קיבלו את ״אות החוסן״ וזכו במלגה אישית - ומחציתם זכו בציון לשבח על עשייה יוצאת דופן. נוסף אליהם, זכו בהוקרה שלוש קבוצות של בני נוער שפעלו יחדיו, באופן מעורר השראה.
"אמא מתלוננת שהיא מתגעגעת אליי, כי אני הרבה לא בבית", אומר יואב רוזנטל בן ה-16 מתל אביב, אחד מבין הילדים שקיבלו היום את התואר, רגע לפני קבלת האות. ״המדינה שלנו במלחמה ארוכה וקשה, ולדעתי התמודדות דרך עשייה זה חשוב - וגם קצת מקל על העניין״. בתור פעיל חברתי במרכזי התמיכה של משפחות החטופים, רוזנטל מגיע באופן כמעט יום-יומי לכיכר החטופים. במהלך המלחמה הוא אף הקים את ״נוער למען חטופים״, אשר מהווה בסיס והשראה לבני נוער נוספים שרוצים לתמוך במשפחות.
"התחלתי להתנדב כי נושא החטופים חשוב לי וריגש אותי. אני כבר קשור למשפחות, מצאתי בהם חברים שאני אוהב ומעריך״, יואב משתף בהתרגשות. ״אני מתכוון להמשיך להתנדב עד שאחרון החטופים יחזור, ואחר כך אני מתכנן לעשות עוד פעילויות שקשורות לחיים שלי ושל בני הדור שלי בארץ".
רג'ואן ספדי ממג'דל שמס הוא ילד בן 10 שהפגין גבורה רבה כאשר הזהיר את חברו במגרש מפני האזעקה, לפני נפילת הטיל הקטלני במג'דל שמס. למרות שנפצע בעצמו, הוא התנהל בתושייה - והציל חיים. "באותו הבוקר אמרתי לאמא שלי: 'אמא, יש לי תחושה שיפול טיל בכפר ויפגע בנו'", הוא מספר לראשונה, "היא זאת שהרגיעה אותי, והנה - אנחנו מאמינים בגורל".
"בזמן ששיחקנו במגרש כדורגל אני והחבר שלי, שמעתי אזעקה בטלפון הנייד. קראתי לחבר שלי ויצאנו משם, ואז נשמעה האזעקה בכפר", רג'ואן משחזר. ״יצאתי מהשער של המגרש והסתובבתי לזרז את החבר שלי, ואז נפל הטיל. לא ראיתי כלום, הרגשתי שאני במדבר ולא שמעתי טוב. הסתכלתי על עצמי, ראיתי שכולי דם - ואז שמעתי את חברי מתלונן מכאב ומדמם. עזרתי לו לקום והלכנו בכיוון היציאה מהאזור, עד שהכניסו אותנו למיגונית - ואמא מצאה אותי".
המקרה הותיר על רג'ואן את חותמו: "איבדתי תחושת הביטחון, אני לא יוצא מהבית למקום שאין בו מרחב מוגן, ואני מפחד מכל קול לא שגרתי", הוא מודה. "קבלת האות גורמת לי להשתקם נפשית ולהוות דוגמה לאחרים".
״אני מרגיש גאווה מאוד גדולה בזכייה״, מוסיף הראל הנדין מכפר סירקין, ילד בן 11 המתמודד עם שיתוק מוחין, ומפגין בהתמדה למען השבת החטופים. ״אני מרגיש יותר חזק ומשמעותי ושאני מצליח להשפיע, לא רק בסביבה הקרובה שלי - אלא בעוד ועוד מעגלים", הוא אומר. "זה נותן לי תחושה שגם ילד כמוני מסוגל להגיע למקומות ששייכים יותר למבוגרים״.
למרות המגבלות הפיזיות והקשיים הטכניים, הראל התעקש להפגין לאורך המלחמה. ״כשלא נתנו לי לנסוע לתל אביב להפגין, כי אמא פחדה שאפגע בגלל ההליכון שלי וכיסא הגלגלים בהרבה אנשים, אמרתי שאני יוצא עכשיו ומפגין שם״, הוא מספר. לאט לאט, מה שהתחיל מדגל קטן, הפך לפעילות קבועה. ״מאז אני יוצא להפגין בכל שבת באזור שלי, לא משנה אם חם או קר. לפעמים אני מפגין לבד, לפעמים מצטרפים אליי עוד ועוד אנשים - ילדים ומבוגרים. כל מה שאני רוצה זה שהחטופים יחזרו״, הוא מסכם, ״לכן אמשיך להילחם ולא אפסיק, עד שכל החטופים יחזרו הביתה״.
למצוא אור בחושך
אירוע חלוקת אור ההוקרה, מהווה יוזמה ראשונה מסוגה מטעם עמותת מרכז משאבים, הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית וקרן היסוד, בשיתוף עם משפחת ליבשטיין. המאורע יוצא לדרך למען הנצחת זכרם של ראש מועצת שער הנגב, ניצן ליבשטיין ז"ל ואביו אופיר ליבשטיין ז״ל, שהיה ראש המועצה האזורית שער הנגב - אשר נפלו בהגנה על הבית ב-7 באוקטובר.
26 הזוכים נבחרו על ידי ועדה מקצועית שכללה את ורד ליבשטיין, אמו של ניצן ז״ל ואלמנתו של אופיר ז״ל, איילת נחמיאס ורבין - יו״ר הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית, פרופ׳ מולי להד - מייסד ונשיא מרכז משאבים, עדנה ויינשטוק-גבאי - מנכ״לית קרן היסוד, ויורם שליאר - יו״ר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל וחבר המועצה הציבורית של מרכז משאבים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו