24 במאי, שנת 2001. המוני בני אדם מגיעים לשמח את בני הזוג קרן ואסף דרור לרגל חתונתם, באזור התעשיה תלפיות בירושלים. ״לב זהב״ של שרית חדד, זמרת השנה של קול ישראל באותה השנה מתנגן ברקע, לצעדיהם של מאות המבלים שרקדו ברחבת הריקודים.
שניות לאחר מכן, אותם מבלים שעד לפני רגע שמחו ברחבה, צנחו מטה בגובה של שלוש קומות, עם קריסתה של הרצפה במקום. האסון, בו מצאו את מותם 23 בני אדם ו-380 נפצעו באורחים שונים, טלטל את הציבור הישראלי בהיותו אחד מאסונות הבנייה החמורים בתולדות המדינה, כשתחקיר המחדל העלה כי המשטח, שבנוי היה ברשלנות בשיטת ה״פל-קל״, לא עמד במאמצי הגזירה שהופעלו עליו - מה שהביא לקריסתו יחד עם המבלים שעליו.
כעת, אחרי שנים בהם המתחם עומד שומם, בעיריית ירושלים עשו מעשה והחליטו לאשר לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה להקים במקום מבנה בן 24 קומות, באופן סימבולי, משהו, למניין השנים שחלפו מהאסון. מדובר במבנה הכולל שטחי בנייה בהיקף של כ-38 אלף מ״ר, כשרובם יוקדשו להקמת בית מלון. חלקו הנותר של המתחם ישמש למסחר ולתעסוקה, כאשר כ-15% ממנו יוקצה לטובת מגורים.
״מדובר על בית מלון עם 250 חדרים בקירוב״, מציין אדריכל הפרויקט, קרלוס פרוס. ״אנחנו מתכננים את המבנה הזה כך שיתאים למגוון רחב של לקוחות פוטנציאליים, ביניהם אנשי עסקים שיגיעו לכאן. יהיה פה ׳רופטופ׳, בית כנסת, מרכז עסקים, חנייה תת-קרקעית. כל מה שמלון מוצלח צריך״. למעשה, אותו מתחם ממוקם באחד ממספר רובעים בבירה שמקודמים במהלך רחב היקף של התחדשות עירונית, במסגרתו יקימו אזור שיהווה מעין ״עירוב שימושים״, ובו מסחר, תעסוקה, מגורים ומלונאות, בסמוך לרכבת הקלה. ״ההתחדשות העירונית היא ההזדמנות של הדור שלנו״, ציין ראש העיר ירושלים משה ליאון בהתייחסו לפרויקט בתלפיות. ״אנחנו גאים להיות המובילים בישראל גם בתחום הזה. התחדשות עירונית מאפשרת לנו לחדש ולשנות פני רחוב ופני שכונה, ומביאה איתה צדק חברתי, צדק כלכלי וצדק סביבתי״.
אולם אירועים למאות אנשים
״המלון יכלול גם אולם אירועים שיכיל כמה מאות אנשים״, מפתיע אותי קרלוס בהתחשב בהיסטוריה הקודרת של המקום. ״בנוסף, כדי לעודד את ההקמה של בית המלון ולצאת בלי נזק כלכלי מהמהלך, הממשלה החליטה לאפשר הקצאה של חלק מסוים מהשטח למגורים בהתאם למספר פרמטרים, כמו כניסה שונה וכיוצא בזה. כרגע, אנחנו עומדים על קצת יותר מ-20 דירות בפרויקט״.
לימור זוסמן, שהייתה בת שש במהלך האסון, התגוררה באותן השנים בשכונת פסגת זאב בבירה. שני הוריה, שהתלבטו אם להגיע בכלל לחתונה, החליטו לנסוע אליה ולהשאיר את ילדיהם בבית, ולרוע המזל - מצאו את מותם באסון הכבד. כיום, לימור מבקשת לשמור על אופטימיות ולצמוח מתוך הכאב: ״אני לא מדברת בשם הוריי״, אומרת, ״אבל אני חושבת שבמקום שיש התמוטטות צריך שתהיה גם שמחה. זו הגישה שלי גם במקרה ההתחדשות של המקום, ואני מאמינה שיהיה טוב״.
"יש הבדל בין להתקדם לבין לשכוח את העבר"
עם זאת, לא כל הקולות אופטימיים כמו זה של לימור. פיני בנו, שהגיע כאורח לחתונה ונפצע בהיותו בן 28, מותח בשיחה עם ״ישראל היום״ ביקורת חריפה על הפרויקט, ועל כך שכלל לא שמע על כך משום גורם מוסמך - אלא מפנייתי אליו. ״בפורים ישבתי עם כמה חברים ירושלמים, שעוסקים בנדל״ן, לא פחות. העלינו את הנושא של ורסאי, ותהינו מה קורה במגרש הזה היום. אני אמרתי ׳תשמעו, אין מצב שיהיה מישהו אמיץ שירים את הכפפה ויקים שם משהו׳, וגם הם בעצמם לא ידעו על שום דבר שמתפתח שם. ואז, אתה מתקשר אליי עכשיו ומספר לי על התכנית הזו״.
״תראה״, מוסיף ומספר על החתונה, ״הגענו לאירוע בהרכב מלא. כשהתחיל האסון חשנו תחושה של רצפה שזזה, ואני בכלל חשבתי שזה חלק מהטרנד שהיה אז, של הרצפות הזזות. מיד אחרי זה הקרקע פתחה פיה, ואנחנו פשוט נפלנו יחד איתה. חיבקתי את הקרובים לי, ובתקרה הראשונה שעברנו התנתקנו אחד מהשני. אחר כך פגשנו רצפה נוספת, ודממה. שקט מבעית, המון אבק שנכנס לאוזניים, לעיניים, לנחיריים. אי אפשר לנשום. אחרי השקט הזה - היסטריה״.
פיני, שנפצע בעצמו בראש מהנפילה וגילה זאת רק בדיעבד, מצא כוחות והצליח להתרומם מתוך ההריסות. ״ראיתי את אחותי חנה, אבל ראיתי רק את פלג גופה העליון״ משחזר. ״עברה לי בראש המחשבה שנקטעו לה הרגליים, ולפחות אצליח להרים אותה ולחלץ אותה מתוך התופת הזו. ניגשתי אליה ואמרתי לה ׳חנה, את חייבת לקום׳. אז, כשהתקרבתי, ראיתי שהיא לא קטועת רגליים, אלא שחצי גוף שלה קבור מתחת להריסות. אני, בן דודי ועוד אדם שאין לי מושג מי הוא היה התחלנו לחפור בידיים חשופות בין כל האבנים והברזלים, כשכל חלק של רגל שאני רואה אני צובט ורואה שחנה קופצת, ומודה לקדוש ברוך הוא״.
״עובדתית, התקדמנו״ מציין פיני, איש נדל״ן בעצמו, כשהוא מתייחס שוב לפרויקט השאפתני שמאושר בימים אלה. ״ובכל זאת, יש הבדל בין להתקדם לבין לשכוח את העבר. אני מתעסק בנדל״ן, אוהב את התחום ויודע כמה חשוב לבנות ולהתקדם קדימה בחיים. אבל איך אמר פעם איש חכם מאוד? ׳עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל׳. זה המשפט שיש לי להגיד לאלה ששכחו מה קרה על האדמה הזו. אין דבר בזוי מלהפוך את המקום הזה, שעברנו בו טרגדיה כזו, לערך נדל״ני. זה פשוט לא מכובד וקובר, הלכה למעשה, את הנושא עמוק מתחת לקומות החניון של אותו המלון״.
"הפרויקט בזוי - בטלו אותו"
בהמשך, מוסיף פיני כי אם כבר הוחלט לבנות במקום, דבר שלטענתו יהווה בעיה מוסרית לרבים מהאנשים, ראוי היה להוסיף גלעד ולהקדיש חלק לקורבנות האסון בצורת תרומה לקהילה. ״ברמת התחושה, ההרגשה, במקום בו עשרות מצאו את מותם ולמאות השתנו החיים מקצה לקצה - אין ברכה. לא הייתי שם את הכסף שלי שם, ובוודאי שלא הייתי מסכים לגור באותו הבניין. חוץ מזה, אפשר היה לחשוב קצת מעבר ולהקים גן שעשועים, מתנ״ס, מגרש כדורגל. משהו לטובת הקהילה, שיהווה אנדרטה לכל הנספים באסון הנורא הזה. כזה שיהדהד את המסר - תראו מה גורמת רשלנות. בלי זה, למה שזה לא יקרה מחר בבוקר פעם נוספת?״.
״תמוה בעיניי שמישהו חשב על זה, ובטח שלא עדכן אותנו״ מסכם בכעס. ״המסר שלי לעיריית ירושלים הוא אחד - בטלו את הפרויקט. זה דבר בזוי שלא מתאים לאמות המוסר של אדם דתי כמו ראש העיר ליאון. באחריות, אם מישהו מאיתנו, הניצולים, היה יודע על הדבר הזה, היינו מתנגדים לזה ציבורית ועושים רעש. אולי לא היה לנו כוח משפטי, אבל כולם היו יודעים מה עברנו ומבינים שמעל הכל יש ערך אנושי שאסור לנו לעבור עליו. המת לא יכול לדבר. אני, שיצאתי חי, לא אשתוק״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו