כבר 535 ימים ולילות... אני לא יכולה להאמין שהגענו עד כאן ו־59 חטופים, חיים וחללים, נמצאים עדיין במנהרות התופת של חמאס.
אני שרדתי בטירוף הזה 53 ימים, ומאז ששוחררתי אני מנסה לשקם את חיי. כבר מהיום שבו חזרתי אמרתי: יש אנשים מדהימים בכל מקום, אנשים טובים בצד הדרך - אבל אין לי מדינה.
כתבתי, זעקתי, חתמתי על מכתבים ועל עצומות, אבל הקול שלי ושל חבריי לא נשמע, לא נספר. איש לא מקשיב לנו באמת - ממש כמו ביום ההוא, ב־7 באוקטובר, שבו הופקרנו בממ"דים כל אחד לגורלו. לצד נתניהו יש גם שר אחד, שאמנם כיפה לראשו - אך נראה שאין אלוהים בליבו. הוא דווקא שמע אותנו, אך לדבריו יותר מדי...
שובם של החטופים בפעימות הקטנות בשבועות הקודמים עורר חרדה גדולה - מי יוצא ומי נשאר? - אך גם חיזק סוף־סוף את התחושה שהנה, ישראל עושה הכל למען שחרורם. אולי מצוות פדיון שבויים חזרה להיות הערך העליון במלחמת חיינו למענם?
לפני שבוע פורסם תחקיר צה"ל על 7 באוקטובר בניר עוז. הצבא כשל, הודה בכישלונו, אמר סליחה, חזר וביקש סליחה, ושב והתנצל. סימני השאלה לא נפתרו, ועדיין לא הפכו לסימני קריאה. השאלה שנשאלה אז נשאלת גם כיום: איפה היה הצבא? אבל ביתר שאת נשאלת השאלה: איפה היו המדינה, הממשלה והעומד בראשה?
סדר עדיפויות מעוות
ביום שלישי 18 במארס, ב־02:15, התעוררתי לרעש מטוסים ומסוקים, הושטתי יד לטלפון הנייד ולא האמנתי כשקראתי את החדשות. אשר יגורתי בא לי. מה יהיה עתה על החטופים החיים? מה יהא גורל החללים שמוחזקים שם? הרי אנו כבר בעלי ניסיון מר: מלחמה בקרבת החטופים - מתכון בדוק לרציחתם!
סדר העדיפויות השתנה, או שלמעשה פשוט נותר מעוות, כפי שהיה מאז 7 באוקטובר. המפקד החדש של פיקוד הדרום, האלוף יניב עשור, הבהיר ביום כניסתו לתפקיד: "המשימה הראשונה - השמדת מחבלי חמאס עד תום. המשימה השנייה - השבת אחינו הנתונים בצרה ובשביה, החיים והחללים".
ישראל נלחמת, ושוב מתהדרים בהצלחות ובחיסולים. אבל האם הלחץ הזה יחזיר את החיים הביתה? האם באמת זה מה שהיה צריך לעשות עכשיו?
לא ייתכן. אבל הנה - אכן כי כן. כבר כמה ימים ישראל נלחמת, ושוב מתהדרים בהצלחות ובחיסולים. אפילו שם יש ללחימה הזו - "עוז וחרב". אבל האם הלחץ הזה יחזיר את החיים הביתה? האם באמת זה מה שצריך היה לעשות עכשיו?
קשה להאזין לסילביה, לואיס ושרון קוניו. ליאיר הורן ששוחרר ומחכה לאחיו איתן. לעינב ולאילנה שמחכות למתן צנגאוקר. לכל אותם נשים, הורים ובני משפחה שמחכים לכל שביב מידע על יקיריהם שנותרו לשלב ב', שלא מגיע.
ולמה רה"מ נתניהו מחכה? עכשיו דחוף לפטר את ראש שב"כ, להדיח את היועמ"שית, להשיב בדלת האחורית את סעיפי ההפיכה המשטרית ולהשקיע מאמצים בחוק ההשתמטות? רק לא לעסוק בעניין המתחייב על פי המצפון והמוסר, שאני מקווה כי עדיין שרדו בלבבות מעטים.
אדוני ראש הממשלה, הנח ל"מדינת הצללים". הצל את אהובינו החיים והחללים, שהפכו לצללים במנהרות. אל לנו לעמוד מנגד, אפילו לא שעה אחת נוספת. נתניהו, כבד את ההסכם שחתמת עליו. כבד את חובך לאזרחים שנחטפו. שחרר את כולם עכשיו!
הכותבת היא מחנכת בקיבוץ ניר עוז, שנחטפה ב־7 באוקטובר ושוחררה אחרי 53 ימים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו