528 ימים 59 חטופים מתענים במנהרות בעזה. לפני 16 יום, ביום ה־512, היו אמורים לחזור כל החטופים בפעימה אחת שנקראת שלב ב'. 59 חטופים, זה המספר היחיד שמעניין. 59 אנשים שהופקרו להיחטף, חלקם גם למותם. מתוך 59 החטופים 24 עדיין בחיים. 24 גברים, הורים, אחים, ילדים, חברים, חיילים, נשמות שעדיין סובלות בשבי.
24 חטופים חיים עדיין נמצאים בשבי חמאס, 24 שמחר אולי כבר לא יהיו חיים - ואין דבר שיותר חשוב מלהחזיר אותם הביתה למשפחות שלהם. ראיתם אותם, אתם לא יכולים להכחיש יותר. ראיתם איך הם נראים, נשמעים, סובלים, מתחננים. "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". היכן שנבחרי הציבור לא עומדים ועושים - העם יעמוד ויעשה.
בשבועיים האחרונים הציבור בישראל מופגז באלף ואחת וריאציות של עסקאות חטופים, עשרה עכשיו ואחד אחר כך, שלושה מחר והשאר אחרי, חצי פה וחצי שם - וכולם נגועים באותו חטא: הם משאירים חטופים מאחור. כל עסקה שלא כוללת את כולם מטילה פור כדי לקבוע מי לחיים ומי למוות, ולכן בהכרח מביאה איתה מוות.
שתיקת ההנהגה רועמת
יותר מכל נשמעת שתיקה רועמת מכיוון הנהגת המדינה. אותה הנהגה שבעבר היה לה מה להגיד ועל מה להתרעם, על כל פסיק ונקודה שהתפרסמו. איפה השר שיקום ויגיד "זה הקו האדום שלי, אני לא גוזר מוות". איפה השר שיקום ויגיד "אני דואג לשלום החיילים, ולא אסכים שנמרוד יישאר מאחור ולא יחזור". קולם נדם.
הקול היחיד שנשמע הוא כעס על המו"מ שארה"ב מנהלת עם חמאס ישירות, בצירים עוקפים, אחרי שהאמריקנים הבינו מה שהישראלים הבינו לפני חודשים - ישראל לא מעוניינת בשחרור החטופים וגוררת רגליים. על זה הם מצאו לנכון להגיב, כמובן בשלילה, כי אם אנחנו מפקירים חטופים - כולם מפקירים חטופים.
שני גורמים הביאו לשחרור החטופים ויביאו לשחרור הבאים - הציבור הישראלי והממשל האמריקני. אין להפחית בחשיבותו של אף גורם, כי רק ביחד הם מסוגלים להצליח במשימה.
לציבור הישראלי אפנה קודם ואומר שבעבר נהגתי להגיד כי החטופים מופקרים בשבי, אבל איך אפשר להגיד שהם מופקרים כשאלפי אנשים יוצאים להילחם עבורם ברחובות. רק השבוע, במבצע עוטף קריה, הגיעו מאות אנשים בכל יום, ואתמול בקבלת השבת מחוץ לקריה הגיעו 1,000. הם לא מופקרים - הם נבגדים. נבגדים על ידי ממשלה ושרים שרואים בהם מטרד וסכנה לכיסאם, ושגמרו אומר להפקיר אותם בשבי.
אני מודה לכם. תמשיכו להיאבק איתנו עד שנמרוד ושאר החטופים יחזרו. עד שאמא שלי תזכה לחבק אותו שוב ונוכל לשמוח סוף־סוף. פעימה אחת - שחרור כל החטופים והפסקת המלחמה. רק כך.
הכותב הוא אחיו של החייל החטוף נמרוד כהן
זעקת חקלאי קיבוץ הגושרים: "הפינוי הוא חרפה, לא עוזבים בית ואדמה"
המגעים לעסקת חטופים: צוות ישראלי נועד עם בכירים מצריים; וויטקוף העביר מסר מאיים לחמאס
הפגנת בני משפחות החטופים מול מעון רה"מ: "במקום לדבר על הגיהינום שעוברת משפחתו, שיחזיר את 59 החטופים"
משפחות החטופים בארוחת שישי מחאתית: "עלינו לשלם מחירים כדי להפסיק את העינוי של אחינו"