פוטנציאל התיירות המוחמץ בבירה: "בירושלים לא מנהלים את העיר כמקום שכיף לשהות בו"

​​​​​​​כשמדובר בתיירות, ירושלים היא מהמקומות הלא רבים בעולם שבהם לא צריכים להתאמץ במיוחד: ההיסטוריה העשירה, המקומות הקדושים לשלוש הדתות האברהמיות ומוסדות התרבות הרבים הציבו אותה גבוה ברשימת היעדים לכל תייר ותיירת. אבל למרות הנתונים האלה, העיר רחוקה מלממש את הפוטנציאל שלה - בוודאי כשמדובר בתיירות הפנים.

ירושלים אמנם צומחת: בעשור האחרון גדל מספר בתי המלון בה ב-19%, ובשנת 2023 היא הובילה במספר הלינות של תיירים מחו"ל בארץ (ראו טבלה). "זו עיר ש-75% מהתיירים שמגיעים לארץ מבקרים בה", אומר יוסי פתאל, מנכ"ל לשכת מארגני התיירות. "העיר חיה מכלכלת תיירות. כ-15% מהמשרות בכלל העיר, כולל במזרחה, הן משרות של תיירות: מלונאות, היסעים, אטרקציות, אתרי דת, מסעדות. ירושלים תמיד תהיה מבוקשת ומלאה בתיירים. הביקוש הזה בא לה בטבעיות".

עם זאת, פתאל סבור שהעיר לא מתפתחת למלוא הפוטנציאל שלה. "בירושלים לא משכילים לנהל את העיר כמקום מזמין שכיף לשהות בו", הוא אומר. "זה פרדוקס של ממש: העיר מלאה תיירים, אך לא מתייחסת אל עצמה כך. היא יכולה להיות פנינת תיירות עולמית, יש בה מוסדות מדהימים - אבל התשתיות בה מוגבלות, והיא לא ידידותית לתיירות בהגדרה. היא סובלת מצפיפות עוד לפני התיירים, ובתקופות השיא התיירים מגלים שלא כל כך נעים לשהות בה. היא לא נקייה, האוטובוסים לא מצליחים לזוז כי אין כבישים, התשתית הקיימת בקושי מתפקדת, והמחירים בשמיים".

לדברי פתאל, העיר העתיקה ממחישה את הבעיה: "היא צפופה ומלוכלכת, ולא פעם אפילו מפורסמת בשל יריקות על אנשי דת", מזכיר פתאל. "גם לאתרים הדתיים הללו יש קיבולת מסוימת. המצב הזה כאוטי". ב־2019, שהיתה שנת שיא עבור ירושלים, 17% מסך התיירים שהגיעו לישראל השתכנו במזרח העיר. ארבע שנים לאחר מכן, שיעורם עמד על 15%. אמנם חלקם בחרו במזרח העיר מלכתחילה, אך לדברי פתאל חלקם נאלצו לנדוד. "הבעיה היא ההיצע, לא הביקוש", הוא מציין. "אנחנו נשפכים גם לרשות, זו האמת. הביקוש והמחירים גוררים אנשים לבית לחם ולרמאללה. מצד אחד מעודדים את כולם להגיע, ומהצד השני לא בונים בתי מלון".

איפה תיירות הפנים?

אבל לירושלים יש בעיה נוספת, וקוראים לה תיירות הפנים. נתוני מכון ירושלים למחקרי מדיניות מגלים כי בשנת 2023, רק 9% מכלל לינות הישראלים בארץ היו בירושלים. לשם השוואה, באילת הנתון עומד על 38%.

"בתיירות הפנים ירושלים בכלל לא נחשבת יעד נחשק. משפחות לא רואות את עצמן מגיעות אליה", אומר פתאל. "היא נושאת על גבה המון מתחים, פוליטיקה, אוכלוסיות. הישראלים רואים אותה כמובנת מאליה, ואלה שכן מגיעים לפה הם לרוב מה שנקרא בשפה המקצועית 'מבקרי יום' - כאלה שמגיעים ליום והולכים, בלי להשפיע באמת על הכלכלה הפנימית של העיר".

אורלי כהן, מנכ"לית מלון ממילא שבבירה, מנסה לשנות את המצב. "אני מרגישה שככל שתיירות החוץ נכנסת אלינו, אנחנו נוטים לברוח החוצה", היא אומרת. "אני רוצה להראות לאותם ישראלים שמתלבטים אם לצאת לחו"ל או להישאר, שהרבה יותר כדאי להם להישאר".

איך עושים זאת? הישראלים רוצים את החוויה כולה: דיוטי פרי, טיסות, תרבויות אחרות.
"אני בעיקר חושבת שכשאנחנו בחו"ל, אנחנו לא באמת נופשים, אלא זורקים את המזוודות וישר רצים להסתובב ולקנות. אני מנסה לשנות את התפיסה הזו, ולומר: תגיעו, תציצו בפינות החמד שיש לעיר להציע לכם, ותראו פתאום שזה דומה, ואפילו יותר טוב, מאשר להסתובב ברחובות של אירופה. מה עדיף: לנסוע כדי לראות ארבע מדרגות ופסל של אדם שאתם בכלל לא יודעים מי הוא - או ללכת בשבילים שהם ההיסטוריה שלכם? התשובה ברורה לדעתי, בטח בתקופת מלחמה".

ומה באשר לצביון הדתי של העיר? כהן רואה בו דווקא יתרון. "הרבה אנשים שמגיעים למלון בסופי השבוע שואלים אותי: 'רגע, הכל סגור?', ואני מייד עונה להם שזו סטיגמה. מי שמגיעים לחופשה בירושלים בסופי השבוע יודעים שהם מקבלים נדבך אחר לגמרי של תיירות. הרחובות, הנועם, השקט - יש משהו ממכר בהילה הזו. הם אומרים לעצמם: 'וואו, איזה כיף לשמוע את השקט אחרי המרוץ של השבוע'".

פתאל סבור אחרת: "זו עיר ששייכת לכולם, ובכל זאת היא לא מצליחה להגיע לכל האוכלוסיות. יותר מזה, לא תראה עסקים פתוחים בלילה, או מצעד גאווה שחוצה את הרחובות המרכזיים. אלה דברים שמבריחים".

דילמת הפתיחה בשבת

מתחם התחנה הראשונה בירושלים, שמאגד עסקים ומארח אירועים, הוא הדוגמה הטובה ביותר למאבקי כוח דתיים. מדובר בסיפור קלאסי של "ביצה ותרנגולת": ירושלמים מתוסכלים מראש בגלל המצב בעיר בסופי השבוע, העסקים מרימים ידיים ומפסיקים לפעול.

למעשה, לאורך שנות פעילותו ידע המתחם עליות ומורדות, ובתי העסק שבו סגרו שעריהם פעם אחר פעם, מתוך הבנה כי לא משתלם להם לפעול בסופי השבוע - כולל כאלה ותיקים, או חלק מרשתות המהוות להם "גב". קפה לנדוור, לצורך העניין, היה מוסד כזה, ואחרי שנים של פעילות בשבת הוחלט להכשיר את המקום. זמן קצר לאחר מכן הוא נסגר לצמיתות.

"כיום לא נשארה קהילת עסקים בשבת", מעיד איתמר טרגן, מנהל המתחם. "העיר הפכה להיות דתית. הסטודנטים מבינים את זה ולא נשארים פה בשישי־שבת, הקהילה מצטמצמת, והעסקים נעלמים כי הם מבינים שאין בהם צורך יותר".

ובכל זאת, אתה מתעקש להשאיר את המקום פתוח בשבת.
"נכון. האם זה משתלם? זה יחסי. אנחנו צריכים תיירות כלשהי, קהילה שצורכת תרבות, אנשים שירצו להגיע. אין שום הוכחה לאמירה שאין ברכה בעבודה בשבת. עובדה: בכל העולם עובדים בימים הללו וזה הולך מעולה. תראה לי מי יוצא למועדון ביום ראשון".

חגי הירשמן, הבעלים של הברים "שושנה" ו"ברוך" שבעיר, מספר על חשיבות הפתיחה בסופי השבוע: "המשוואה מאוד פשוטה - אם זה לא חשוב לך אידיאולוגית, אתה תסגור. לראיה, ל'ברוך' היה קשה לשרוד בסופי השבוע, והחלטתי שיותר נכון כלכלית לסגור אותו. לגבי 'שושנה' החלטתי שכל עוד אני מצליח להגיע מעל לשורת הרווח - אני משאיר אותו פתוח בכל מחיר. גם אם הרווח קטן - הבר יהיה פתוח, כדי שתהיה עוד אופציה לצאת אליה בערב שבת. זו רולטה רוסית: יכול להיות שישי חזק - ושישי של כלום, רק אני ועצמי. פעם יום שישי בירושלים היה שווה ערך לחמישי, כיום הוא כמו כל אחד מימי השבוע האחרים".

הירשמן פרסם לאחרונה פוסט שבו הסביר לציבור הירושלמי כי יש לו חלק גדול במאבק. "כתבתי שאם אנשים לא ייצאו, המקומות ייסגרו. נוח להגיד שאתם רוצים מקומות פתוחים, אבל אם אתם לא מגיעים ברגליים - מה עשינו בזה? זה לא פשוט להוציא אדם מהבית, בטח בעיר שבה הערב הזה מוגדר מאוד ביתי. אבל הציבור החילוני, הצעיר, שרוצה לצאת בערבים, קיים. הבעיה היא שחבר'ה בני 20 שרוצים לשתות בירה עם חברים יעדיפו לנסוע מחוץ לעיר ולהמשיך למסיבה מאשר להגיע לאחד מכמה ברים בירושלים. זה אולי התמרור החשוב ביותר, שאומר כי יש צורך אמיתי לחזק את סופי השבוע עד שתהיה תודעת בילוי בעיר ביום שישי".

ומה הלאה?
"ברגע שבירושלים יפרידו את הדת מהניהול התקין, דברים יתפתחו והמקומות יעבדו", אומר טרגן. הירשמן מוסיף: "צריך עוד פרויקטים קהילתיים, חברתיים, שיעודדו את הצעירים להגיע. רק ככה זה יעבוד". פתאל בוחר להעביר מסר דווקא לעירייה: "אני לא מכיר תוכנית אב לתיירות. כיום ההתנהלות נראית אקראית לחלוטין. עד שראש העיר לא יחליט שזה מעניין אותו - העיר לא תקלוט מספר גדול יותר של תיירים". כהן, מצידה, טוענת: "צריך להיות יצירתיים ולהתאים את עצמנו לציבור, שרוצה חוויה מא' ועד ת'. חובה להישאר אופטימיים, אין דרך אחרת".