ככל שמתבררים פרטי פרשת אלי פלדשטיין והמסמך המודלף, הולכת ומתבהרת השערורייה האמיתית. גם אם לא נשווה את חקירת ההדלפה הזו לאי־חקירת הדלפות אחרות, חמורות בהרבה, נגיע למסקנות מדאיגות ביותר. כי קו ישיר עובר בין דחיפת דובר ראש הממשלה לצינוק, תוך רמיסתו בשיטות חקירה השמורות למחבלים, לבין הניסיון הכוחני לשנות את מדיניות הממשלה ולשטוף את מוח הציבור כהכנה לכניעה לחמאס. מדובר בשיבוש עקרונות היסוד הנוגעים למי קובע מדיניות ומי מוביל למעשה את המדינה, במשטר דמוקרטי.    

אם יוכחו החשדות נגד פלדשטיין ושות' בהליך ראוי בבית משפט, יתברר שהיתה כאן עבירת צנזורה, הפרת נהלים ואולי - בספק רב - סיכון רחוק למקורות מודיעיניים של מערכת הביטחון. אם כך אכן יוכח - הדובר פלדשטיין, איש המודיעין וכל מי שפעלו בניגוד לדין צריכים להיענש בהתאם לחומרת מעשיהם והיסוד הנפשי שלהם.

בכל מקרה מדובר בענישה מינורית וטכנית במהותה, בעיקר בהתחשב בנסיבות ובכוונות. כי הנסיבות שלהם קלות ומלמדות על כוונות טהורות, בעוד דווקא אותן כוונות שיזמו ושמובילות את מסע הציד הזה נראות זרות ואפלות. כי הנסיבות והמטרות של מובילי החקירה חשודות ככאלו שנועדו לשנות בכוח את מדיניות הממשלה הנבחרת, ולבצע מניפולציה קיצונית של דעת הקהל.

חשיבות לאומית

חשוב להתעמק במהות החשדות כדי להבין את החומרה. האשמה אחת נוגעת למילואימניק מחיל המודיעין, שנחשד כי הוציא מסמך בעל חשיבות ביטחונית ולאומית לנציג ראש הממשלה, לאחר שהמפקדים שלו נמנעו בכוונה מלעשות כך. נזכיר: מדובר במסמך של חמאס שמעיד על אסטרטגיית האויב בעניין החטופים, אסטרטגיה ומלכודת שבה נופלים מי שמכונים "מטה החטופים", כמו גם צמרת מערכת הביטחון.

יכול להיות שאיש המילואים עבר על הנהלים, אבל גם אם כך עשה, מגיעה לו נזיפה ולצידה צל"ש. כי המסמך של חמאס חייב היה להגיע לידיעת ראש הממשלה - שהוא שותף הסוד הראשון במדינה שחייב לדעת הכל כדי לשמור עלינו. דווקא מי שלא העביר את המסמך לנתניהו חייב להיחקר ולעמוד לדין, אם עשה זאת במכוון.

לא לשרת את חמאס

האשמה שנייה נוגעת לטענה שהעצורים ניסו להשפיע ולעצב את דעת הקהל באמצעות ההדלפה. מה יוצא דופן בהדלפה הזו לעומת הדלפות אחרות, אלו שאמצעי התקשורת משבחים כל הזמן? מה היו המניעים של מי שהדליף לערוץ 12 קלטות מגמתיות ומעוותות משדה תימן? מה המניעים של המדליפים מישיבות הקבינט, או של מי שהדליף השבוע את העמדה האומללה של צמרת מערכת הביטחון, הממליצה להיכנע לחמאס בעניין החטופים? כל המדליפים מנסים בעצם להשפיע על דעת הקהל.

אבל האמת היא שישנו יסוד שונה בהדלפה הזו. ראשית, כי מדובר במסמך של האויב שחמאס מודע לו היטב, ולכן אין בעצם חשיפתו כל פגיעה בביטחון המדינה. להפך, ישנה חשיבות דרמטית לכך שהציבור יהיה מודע להתנהלות, לכוונות ולשיטות של האויב. דווקא בגלל הוויכוח הציבורי, חובה להביא את המסמך הזה לידיעת הציבור, כדי שישפוט על בסיס נתוני אמת ולא על רקע הטעיות ומניפולציות. חשוב להפנים ששוחרי ה"עסקה ללא תנאי" משרתים בפועל את המטרות של חמאס, אף על פי שזו לא כוונתם. 

האשמה נוספת טוענת שהמדליפים ניסו לפגוע במטרת המלחמה, שהיא שחרור החטופים. זו האשמה כוזבת ונבזית במיוחד, כי ברור שמי שהוציא מסמך אותנטי המלמד על כוונות האויב רצה להביא את האמת לידיעת העולם ולהשפיע על מטרות המלחמה, שהן מעל הכל - ניצחון על חמאס. מי שהדליף אכן סבר שכניעה לאויב - כפי שדורשים כוהני ה"עסקה בכל מחיר" - תגרום לפגיעה אנושה במטרות הניצחון ובביטחון המדינה.

מאפיינים של מרד

מכל האמור מתבהר עד כמה החקירה, דרכיה ומסע יחסי הציבור שנלווה לה נעשו ממניעים פוליטיים ואידיאולוגיים, במטרה לדכא את מי שדעתו שונה מזו של מטה משפחות החטופים, שהיא - ככל הידוע - גם עמדת ראש שב"כ, ואולי של גורמים נוספים בצמרת המדינית או הביטחונית.

כידוע, במדינה דמוקרטית הציבור הוא שקובע, באמצעות הנציגים שבחר. ולכן, ניסיון של גורמי צבא וממשל להטות את הציבור נגד הממשלה הנבחרת באמצעות חקירות מנופחות, כמו במקרה הזה, הוא סוג של סבוטז' בעל מאפיינים של מרד.

למרבית הצער, גם הפרשה הזו דורשת חקירה חיצונית בלתי תלויה. היא לא גורעת מהצורך בוועדת חקירה בעלת שיניים לבחינת מחדל 7 באוקטובר, לצד הכרזה על בחירות קרובות, שיחדשו את אמון העם. אבל ללא חקירת חוקרי פרשת פלדשטיין ומחולליה - ספק אם הדמוקרטיה הישראלית תוכל להמשיך להתקיים.