חברי קיבוץ בארי ציינו היום (שני) את יום השנה לטבח 7 באוקטובר שהתרחש בקיבוץ, בו נרצחו 102 מחבריהם ו-30 נחטפו לעזה. במהלך העצרת, שנערכה לאחר צעדה של מאות מחברי הקיבוץ ובני משפחותיהם ברחבי בארי, נשמעו קריאות נואשות לממשלת ישראל להשיב את כל 101 החטופים שנותרו בשבי. עשרה מחברי הקיבוץ עדיין מוחזקים בידי חמאס בעזה.
יובל הרן, ששבעה מבני משפחתו נחטפו ואשר גיסו, טל שהם, עדיין מוחזק בשבי החמאס, אמר: "במשך 50 יום אני ואחותי שקד לא ידענו אם עוד יש לנו משפחה. ואז קרה הנס של העסקה הראשונה: שוחררו אמא שלי ועדי, ביחד עם הילדים. אבל מאז העסקה ההיא עברו יותר משלוש מאות ועשרה ימים ארוכים".
יותר משנה שגיסי טל עדיין חטוף בעזה, ואיתו עוד מאה חטופים. שנה שלמה של גיהנום, של חוסר וודאות. אני עומד פה ליד המקום שבו איבדתי את אבא ואני בוחר לזכור איך הוא חי את חייו, לא איך הוא סיים אותם".
מרב סבירסקי, שאחיה, איתי, נחטף מבית אימו ונרצח לאחר 99 ימי גיהנום בשבי החמאס, אמרה: "איך אפשר לחיות במקום בו מופקרים אזרחים למותם? המאבק להצלת והחזרת החטופים הפך להיות מאבק על המקום הזה. על מה שהוא היה. על הערכים עליהם גדלנו, עליהם התבססו כל תפיסות עולמנו, וגם תפיסת הביטחון. ערכים שנשחקו, הלכו ונעלמו, וגרוע מכך - הוחלפו במילים ריקות כמו 'אחדות', ניצחון מוחלט, ו'גאווה לאומית'. איך יכול להיות ביטחון אם אין ערבות הדדית? איך יכול להיות ביטחון אם אין משמעות לערך חיי אדם?"
אלה בן עמי, שהוריה רז ואוהד בן עמי נחטפו, אמה שוחררה במסגרת העסקה להחזרת החטופים ואביה עדיין בשבי, זעקה: "אני פותחת את העיניים ורק רואה אותנו עומדים בין שכונת הזיתים לשכונת הכרם, קרוב קרוב למקום בו נפרצה הגדר. בשכונות בהן מחבלים התבצרו על הגגות. בשבילים שהתמלאו דם, רוע, הרס וזדון. כבר שנה שהשכונות שוממות וספוגות בדם יקירנו".
"הבתים שרופים וזועקים את זעקתם. אני רואה את המבט של אבא שלי ברגע שחטפו אותו, את המבט החזק, החודר, המבט שמבטיח שהוא ישרוד. במהלך השנה אני חוזרת המון פעמים לתמונה הזאת שראיתי בטלגרם רגע לפני שהתקשרתי לחדשות בקול זעקה. המבט הזה לא עוזב אותי, וככל שאני שאני מסתכלת עליו יותר אני מזהה את אבא שלי, האבא המגונן. אני מנסה לספר לעצמי שהוא ידע שמצלמים אותו ולכן הוא נראה כל כך בטוח בעצמו, כדי להעביר לנו מסר שהוא חזק".
נירה שרעבי, שבעלה, יוסי, נחטף ונרצח בשבי, וגיסה, אלי, עדיין מוחזק בידי החמאס, אמרה: "מחזקת אותי הידיעה שאתם אהבתם כל כך את יוסי ומחכים להיפרד ממנו בצורה הראויה לאדם המופלא שהוא היה. מחזקת אותי העובדה שאתם אוהבים כל כך את אלי ומחכים לו איתנו, לעטוף אותו ולעזור לו להתחזק ולשוב לאור יום ולאור הקהילה. מחזקת אותי העובדה שכל אחד ואחת מאיתנו הוא שורד ושורדת. יש בנו את הכוחות להמשיך ולהילחם, עד שנקבל את כולם אלינו שחזרה.
"מה שקרה כאן בשבעה באוקטובר לא היה אמור לקרות לעולם, בשום מקום על פני האדמה. העובדה שיוסי ואלי נלקחו לשבי בעזה לא מתקבלת על הדעת. העובדה שאיבדתי את יוסי שלי בשבי - לא מתקבלת על הדעת. ואחרי שכל מה שלא מתקבל על הדעת קרה - אנחנו לא נפסיק לדרוש את הדבר היחיד המתקבל על הדעת - שיחזירו את כולם בעסקה, עכשיו!!!"
אבידע בכר, אשר אשתו דנה ובנו כרמל בכר (15) נרצחו בשבעה באוקטובר בממ"ד ביתם, נשא דברים בשם משפחות הקיבוץ השכולות, ואמר: "הנרצחים שלנו, בני המשפחה, בני הכיתה, החברים, ההורים, הילדים, הסבים והסבתות, היו חלק בלתי נפרד מרקמת חיינו. הם היו הלב הפועם של הקיבוץ, היו הבנאים והבוראים של עתידנו כקהילה. היום, כשמועקה גדולה עוטפת אותנו וגעגוע חזק מציף אותנו, קשה לנו להאמין שהם אינם עוד בינינו. אנחנו קמים אל הגעגוע בבוקר והולכים לישון אתו בלילה".
"הגעגוע נוכח בחגים, משתלב בעונות השנה ובמחזוריות של הטבע. הוא ילווה אותנו תמיד. אך למרות הכאב והגעגוע העזים, למרות הדמעות הזולגות מעינינו, אנו יודעים כי עלינו להמשיך הלאה. הנרצחים היקרים שלנו, אם היו כאן איתנו היום, היו מזכירים לנו את החיים, את החלום, את האהבה. הם היו אומרים לנו: 'אל תתנו לכאב לשתק אתכם, אל תתנו לשנאה לשלוט בכם. המשיכו לחיות, המשיכו לבנות את הקיבוץ שלנו, לשקם את החברה שלנו ולשמור על המדינה שלנו - כי אין לנו ארץ אחרת'. את דנה ואת כרמל רצחו, אבל את האהבה שלהם לא ניתן לרצוח, היא תישאר תמיד בלב שלי ובלב של כל מי שנקרה בדרכם".
עוד הוסיף - "אנו נמשיך להתחזק ולעודד זה את זה, מתוך ההבנה כי רק יחד ניתן לעבור את התקופה הקשה הזו. אני מלא תקווה ומאחל שהבתים יהיו מלאים ומוארים, הילדים ישחקו בגן, חדר האוכל יהיה מלא באנשים, הדפוס ימשיך להדפיס, החיטה תזרע, תפוח האדמה ייאסף, המטעים יניבו, גני הילדים ובתי התינוקות יהיו מלאים וצחוק ילדים ישמע בשבילים. נזכור את מי שאיבדנו, אך נמשיך לחיות, נבנה, נאהב ונשא את זכרם ופועלם באור ובגאווה".
בבוקר שמחת תורה, בתחילת מתקפת הפתע של חמאס על ישראל, חדרו לקיבוץ בארי יותר ממאה מחבלים חמושים. המחבלים התגברו על כיתת הכוננות וכוחות ראשונים שהוזעקו למקום, וביצעו טבח בתושבי הקיבוץ, שבו נרצחו כ-101 חברים, כולל חברי כיתת הכוננות של הקיבוץ. כ-31 תושבי הקיבוץ נחטפו לשבי ברצועת עזה, כאשר חלקם נרצחו לאחר חטיפתם.
הטבח לווה בהרס רב שנגרם לקיבוץ, כולל הצתות מבנים ושטחים. כוחות צה"ל ומשטרת ישראל הגיעו למקום ונלחמו במחבלים. הלחימה בקיבוץ, שנמשכה עד יום שני בצהריים, גבתה את חייהם של יותר מ-30 לוחמי צה"ל, שוטרים וחברי כיתת הכוננות, כאשר המחבלים התבצרו במתחמים שונים בקיבוץ עד לטיהורו הסופי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו