דובר צה"ל התיר לפרסום ביום שישי האחרון כי גופותיהם של שלושת החטופים, יצחק גלרנטר, עמית בוסקילה, ושני לוק - חולצו משבי חמאס. החילוץ התבצע על ידי כוחות צה"ל ושב"כ, כשהמידע על מיקום הגופות התקבל בעקבות מודיעין שהגיע מחקירות מחבלים בשב"כ. מדובר במחבלים שנעצרו במהלך התמרון ברצועת עזה והובאו להמשך חקירה בישראל, תחת חשד למודעות או מעורבות בהחזקת חטופים.
"הייתה אור בחייה ובמותה" - שני לוק, בת 23 במותה
שני הייתה אמנית קעקועים בת 23. היא תועדה נחטפת לעזה ממסיבת הטבע ברעים. בסרטון, ששודר שוב ושוב ברחבי העולם, נראתה לוק מובלת לעזה בטנדר על ידי המחבלים בתמונות שביזו את גופתה. כבר באוקטובר הודיעו למשפחתה שנרצחה וכי גופתה מוחזקת בעזה.
ריקי, אמא של שני, ספדה לה: "לפני יותר משישה חודשים נפרדנו מהנשמה של שני וישבנו שבעה, ועכשיו באנו לפה כדי לסגור את המעגל ולהיפרד מגופתה שהוחזרה אלינו. בערב סוכות ישבנו עם שני, שבוע אחרי הזמנו אותה ואת החבר שלה והם התלבטו והחליטו ללכת לפסטיבל. מאז החיים שלנו השתנו מקצה לקצה".
"שני, אוריון ועוד ארבעה חברים חגגו בנובה. כשהתחילו הטילים הם ברחו, הם היו עד הסוף תמימים ולא הבינו מה קורה. באכזריות החמאס הרגו אותה במקום ולקחו את גופתה לעזה. שלושה שבועות חשבנו שהיא בחיים ותחזור אלינו עד שהגיעו ואמרו לנו שהיא נפטרה בעיקול מפלסים והגופה נחטפה. היה לנו קשה. לא האמנתי שיצליחו להחזיר את הגופה והיתה הקלה שלשום כשאמרו לנו שהגופה הוחזרה הביתה והיא שלמה. זה היה כמו מתנה קטנה בכל המצב הגרוע והקשה".
"אומנם אמרנו שאנחנו לא רוצים שאף חייל יסכן את החיים בגלל הגופה שלה, אבל בכל זאת קיבלנו מתנה. אז תודה. שני היתה ילדה שאהבה את הטבע, מצחיקה, שמחה, מאוד יצירתית, רקדה ותפרה לעצמה בגדים. מגיל קטן היו לה הדעות של עצמה. היתה חכמה וסקרנית. היא מאוד אהבה לפגוש אנשים מכל העולם. בתיכון היה לה קצת יותר קשה והיא הרגישה שונה מכולם. היא עברה לבית ספר לאומנויות ליפתא בירושלים ומצאה שם את עצמה. בגיל 18 עברה לגור בבת ים ואח״כ בתל אביב. היא הלכה בדרך לא פשוטה, אבל כל עוד זו הדרך שהיא בחרה, היא הצליחה".
"בשנה האחרונה הספיקה לטייל בעולם ועברה מפסטיבל לפסטיבל. שני היתה מאוד בוגרת לגילה. חיה את החיים בצורה אינטנסיבית, התייחסה לכל אדם בצורה שווה. פעם אמרה שאין אנשים רעים, יש רק אנשים שרע להם. שני, השארת הרבה אור בעולם הזה. נתגעגע אליך המון ואת תמיד איתנו בלב".
ניסים לוק, אבא של שני: "שני בתי היפה והצעירה לנצח, יופייך החיצוני והפנימי הימם את הסובבים אותך. מסע הבלהות של כולנו התחיל בשבעה באוקטובר, בתחילתו חשבנו שאת בחיים. גם למראה התמונה הנוראה שבעולם המוטרף זכתה להוקרה המשכנו לקוות. גם את לא היית רוצה ששום שערה של חייל תיפול כדי להחזיר את גופתך. תודה לחיילים שסיכנו נפשם וגופם להחזרת גופתך וחטופים אחרים".
"שני בתי, אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה שלא הבנו את גודל הסיכון, סליחה שאפשרנו לעצמנו להירדם בשמירה. ידענו שאת הולכת למסיבה, ידענו איפה היא, אפילו הרגעת אותנו שזה כנראה המקום הכי בטוח למסיבה, אבל לא ידענו את גודל הסיכון שצמח כפסע מאיתנו. אני מניח שהורים רבים מבקשים סליחה מהילדים שלהם שנשחטו באותה שבת ארורה. חיינו באופוריה והכל קרס, ואני כאבא עומד ומבקש סליחה, כשלתי להגן עליך. לאורך ההיסטוריה ידענו להילחם. כולם ניסו ונכשלו ולמדו על בשרם את עוצמת העם היהודי, הוכחנו שוב ושוב שאנו זכאים לפיסת האדמה הזאת".
"אלפים קברנו בחודשים האחרונים, כולל אותך. דמם של כולם זועק מהאדמה. ההנצחה הראויה לך ולכל הנטבחים היא תקומה מלאה ושלמה. ואולם, רוצחים שטבחו בבנים ובבנות, בסבים ובסבתות, בילדים ובילדות, אותם אלה שצהלו, כולם צריכים לשלם. חלקם שילמו. עשינו במשך שנים הכל כדי להימנע ממלחמה ולחתור לשלום. העת הזו חלפה. כעת העת לתקומה. זה מה שיתקן את השרפה".
"תמיד שמעתי על סיפורי הרוגי מלכות. בשבעה באוקטובר נטבחו אלפי הרוגי מלכות. הנה בתי האהובה מונחת לפני. באותה שבת לא הגיע מלאך לעצור את הטבח. מיטב ילדינו נטבחו וכעת חובת ההוכחה עלינו, ההנהגה שלנו חוזרת על טעויות העבר שוב ושוב בלי ללמוד. אם נמשיך לעשות את אותן טעויות של עשרות השנים האחרונות אנו עלולים לאבד את מדינתנו".
"שני, הפצת אור, היית חופשיה מאושרת ועצמאית. האור שהפצת השפיע על העולם ועל כל מי שפגש אותך. ביום השחור ההוא אחותך הגדולה דיברה איתך. נשמעת מבולבלת. חשבת שיש תאונת דרכים ולא ידעת שזה בגלל מחבלים ארורים. ניסית לברוח אבל הם הגיעו מכל עבר ולא הותירו לך סיכוי. במותך הפכת לסמל. ואת כמלאך מול רוע צרוף, האור והחושך, התמונה של שני מצד אחד כשהיא אור ומצד שני של המחבלים שלקחו אותך. הטוב מול הרע. במשך שבעה חודשים גופך היה אי שם בעזה. וכעת חזרת אלינו, בדיוק ביום ההולדת של אמך. משפחות החטופים אני מייחל לשובם של כולם".
עמית, אח של שני: "שני משכה אליה אנרגיות. אני גאה שהייתי אח שלך, שקיבלתי ממך כוח ושכל. בכל ביקור אצלך היית מעבירה לי אנרגיות. יכולת הכלה אינסופית. תודה שהיית בשביל כולנו. רק הארת הכל. שמחים שהיה לנו את הזמן איתך. זה היה שווה כל רגע ורגע. לא אפסיק להתגעגע אליך. האור שלך כאן איתנו ואין יום שאני לא מרגיש אותך ורואה אותך. את איתנו ותישארי איתנו לעוד הרבה שנים. לעולם לא נשכח אותך. ואין לנו ברירה, רק להתחזק מפה. אני אוהב אותך אחות".
בנות הדודות של שני ספדו לה בכאב. תום, בת דודתה: "שני שלי , כשהיינו ילדות היינו בלתי נפרדות. חלקנו הכל. חוץ מאחת את השניה לא היינו צריכות כלום. עכשיו הלב שלי נשבר. אני מבטיחה לקחת אותך איתי לכל נוף שאראה ולכל ריקוד שארקוד. תודה שבחרת בנו להיות בני ובנות הדודים שלך". בת הדודה מאיה: "את העוצמות שלך אנחנו מגלים כל יום. השמחה והחופש ממשיכים לזרום בעורקי המשפחה. בואו נרבה שני בעולם. בתמימות וביופי, בלראות את הטוב, להחיות את החיים בעוז. כמה לא שגרתית היית, נאמנה לעצמך. אנחנו רוצים להגיד תודה לכוחות הביטחון שסיכנו את עצמם כדי שנוכל להיות איתך פה. נסיים בתפילה להשבת כל החטופים".
חברות של שני: "שני, מלאכית אהובה שלנו. היית דמות כל כך מרכזית בחיים שלנו. בראש ובראשונה היית בית. בית היה ערך עליון עבורך. להיות ביחד היה אצלך ברירת מחדל. היום, באופן סימבול, את חוזרת לבית שלך. אני רוצה להגיד לך תודה על הערכים והמורשת שהשארת. נראה שכל הדברים שעשית הובילו לרגע שבו עזבת. הנוכחות שלך בחיינו הייתה זכות וחסד. תודה שהיית ענקית והארת את העולם. היית השראה עבור כולנו, הנוכחות שלך תהיה חסרה לנו לעד. אני מרגישה אותך ויודעת שהנשמה שלך ממשיכה לרטוט ולרקוד. לא תהיה עוד אחת כמוך שני לוק. היית מגדלור בחושך".
כזכור, צלם סוכנות AP, שתיעד את חטיפתה הברוטלית של שני לוק בשבעה באוקטובר, זכה בפרס בתחרות צילום יוקרתית. ניקול, סבתה של שני לוק כתבה לאחר מכן: "הנכדה היפה והמתה שלי, שמסביבה מצטופפים שלושה מרצחים צמאי דם. זו התמונה ההרואית שנבחרה והעולם שותק".
"הפרח המפואר שלי, ילדה של פעם בחיים" עמית בוסקילה, בת 28 במותה
משפחתה של עמית סיפרה על צעירה מהממת שרק התחילה קריירה כסטייליסטית והיו לה חלומות גדולים. בחורה שהפיצה אור בכל מקום שאליו נכנסת. מלאת שמחת חיים, אהבה לטייל בעולם, לבלות עם חברים, לרקוד ולשיר.
אילנה, אימא של עמית, ספדה לה: "עמית איפה את עמית שלי. התפללתי לבורא עולם בתחנונים. אני זכיתי בך, בבת צדיקה. 28 שנים זכיתי בך, לגדל, להיות לצידך. הפרח המפואר שלי, ילדה של פעם בחיים. עטפת אותי באהבה אינסופית, את ההשראה שלי. את הנשמה. סמל לדוגמא, לנצח נצחים. לא נוותר לבני העוולה שלקחו אותך ממני. אני אדאג לשטח את עזה בשבילך, כל עזה ממוטטת. תתפללי עלינו משמיים, את כל עולמי. זכיתי לילדה לתפארת מדינת ישראל".
מאיר, האבא: "כולם נשבו בקסמך ועינייך הטובות. ילדה מיוחדת ומדהימה. עמית, נסיבות החיים גרמו לכך שהקשר שלנו נותק אבל גם אם מעטים היו המפגשים בנינו הם הסבו לי אושר. היו לך חלומות עד שהצורר חמאס גדע אותם. צבא של גיבורים נלחם להכריע את האויב ללא מורא ופחד. זכית שתרמת לאיחוד המשפחתי שלי ואחיך סיאל הבכור. תודה לבורא עולם על השבתך לקבר ישראל".
דודה שמעון, שהיה לה כאבא שני, השמיע לנוכחים את השיחה האחרונה שלהם שהפכה וירלית והכתה רבים, בתום הדברים, אחיה הגדול של עמית סיאל, ספד לה: "אני בוחר להתחיל בהודיה להשם, היא נלקחה מאיתנו למלכות, הגופה שלה הוחזקה על ידי בני עוולה והוחזרה על ידי החיילים הקדושים שלנו. תודה לבורא עולם על 28 שנים שהייתי אח גדול לעמית. היא הייתה קרן שמש, כל צעד שהציבה לעצמה היא כבשה".
"אחותי, את חזקה כמו סלע, איתנה ועקשנית. רק אני יודע כמה היית לוחמנית. כל החיים אכזבו אותך הסובבים ואת נלחמת, רצית להגשים את העולם. מי ימלא את הבית בשמחה? נהרגת בשל היותך יהודיה גאה, מילותיך האחרונות היו 'שמע ישראל'. נקבור אותך לצד סבא וסבתא שכה אהבת. הם ישמרו עלייך. היית קורנת. בעין דומעת ולב מפורק, אומר לך אחותי - את לי אור, שמחה, את הכל. לא אתקדם בלעדייך, מהיום ועד הנצח אותך אני לא עוזב".
חברה של עמית ספדה לה: "איך אפשר להישאר שפוי. מלאכית שלי, הלכת לרקוד ולא חזרת הביתה. אין לנו שום אחריות במדינה, אי אפשר ללכת בביטחה, חלמתי על סוף אחר. הלב מסרב להאמין והמוח לא מוכן לקבל, אני חזרתי בתשובה בשבילך, כל התפילות היו למענך. המחשבות לא מפסיקות לעבוד, בזכותך אני מאמינה. את צדיקה אמיתית עמית, מעל 15 שנים של חברות, מה לא עברנו יחד. עזרת לי לחפש את אבא שלי ימים ולילות, בסוף אני מוצאת את עצמי מחפשת אותך. כמה התפללתי שתחזרי ונעשה לך סעודת הודיה. תמיד חלמתי שנזדקן זו לצד זו. הייתה לנו חברות אמיתית, בטוב וברע, לא דמיינתי בסיוטים הקשים בחיי שככה זה ייגמר".
"אני מקווה שאת רואה כמה אנשים אוהבים אותך היום. אנחנו מלווים אותך בדרכך האחרונה. כבר לא תצחקי את הצחוק המתגלגל שלך. כמה רציתי להגיד לאמא שלך: 'הנה היא בדרך הביתה'. החדר שלך נשאר ריק והבגדים עדיין בארון".
באותה שבת בבוקר, כשהמחבלים תקפו את מבלי המסיבה, התקשרה עמית לדוד שלה שמעון אטיאס ודיווחה לו על המתרחש. היא תיארה באוזניו שהיא מסתתרת מאחורי רכב ושומעת את המחבלים מתקרבים. השיחה שבה היא נשמעת אומרת לו "שמעון ירו לי ביד, שמעון אני מתה" ולאחר מכן "אני אוהבת אתכם" הופצה ברשת והפכה לאחת העדויות המזעזעות ביותר.
"נסע יחד עם חברים לרקוד ולשמוע מוזיקה" - איציק גלרנטר, בן 57 במותו
איציק גלרנטר מהיישוב אירוס הוא אבא של ירדן, אסף, עומר ועילי, וסבא של מיה ורוני. תחילה המשפחה כלל לא הייתה מודעת שנסע אל המסיבה ברעים. כל מי שהיה איתו ברכב שבו נהג כשהתפנו מהמסיבה וניסו להימלט - נרצח. לאחר שרכבו נמצא בכניסה לקיבוץ מפלסים, הטלפון שלו אוכן ברצועת עזה, ומאז 7 באוקטובר לא התקבל כל סימן חיים ממנו ולא היה ידוע מה עלה בגורלו.
קרוביו מספרים על אדם שאוהב את החיים, כזה שאוהב בילויים, מסעדות, מוזיקה, הופעות חיות. הוא נחשף למוזיקה אלקטרונית בחודשים האחרונים לפני שבעה באוקטובר, וזו הסיבה שבחר לצאת אל המסיבה.
משפחתו ביקשה שלא יהיה סיקור תקשורתי להלוויה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו