בראשית ימי המערכה, עם הגעת הבשורות המרות לבית שמש, עברתי יחד עם צוותי הרווחה שלנו בין בתי משפחות האבלים, כדי שהמשפחות ירגישו שהן לא לבד ולסייע בכל מה שיידרש. עמדתי נפעמת כאשר הרב רפי אסולין, רגע לפני צאתו ללוויה של בנו בהר הרצל בירושלים, צעד יחד עם רעייתו מלאי עוצמה ואמונה אל מאות הממתינים לו ודגלים בידיהם, הודה להם על התמיכה וביקש להעביר רק מסר אחד פשוט: "בואו נשמור על האחדות".
כאשר ליוויתי את ציפורה לוי, אמו של יצחק לוי הי"ד לפני קבורת בנה, היא ביקשה ממני לומר יחד איתה "מזמור לתודה". זה היה רגע קשה מאוד. לא הבנתי על מה יש לומר תודה, אבל אמרנו את המזמור יחד בהתרגשות שיא. לאחר ההלוויה שאלתי אותה ישירות: על מה אמרת מזמור לתודה? אמרה לי: "לעומת הורים אחרים, אני לא אחיה בחוסר ודאות - לי יש קבר לבכות עליו, ועל כך אני מודה".
משל רבי עקיבא
עלינו לשאול את עצמנו בכל רגע ורגע: אם כך מדברים הורים שאיבדו את היקר להם מכל, עד כמה זה מחייב אותנו להקפיד על שיח וערכים שמכבדים את המציאות הקשה.
המדרש מספר על רבי עקיבא שהגיע יחד עם רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע לירושלים בימי החורבן וראו שועל יוצא מקודש הקודשים. בכו כל החכמים, ורק רבי עקיבא צחק. שאלו אותו חבריו: "עקיבא, מדוע אתה צוחק?". ענה להם רבי עקיבא: "אם התקיימה נבואת החורבן - אין לי ספק שתתקיים נבואת הגאולה". ענו לו חבריו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו".
ההבדל בין רבי עקיבא לחבריו טמון במשקפיים שדרכם הוא התבונן. יתר החכמים בחרו להתבונן ולשהות רק בקושי, בחורבן ובמצוקה, ורבי עקיבא היישיר מבט לאתגר, לקח את האחריות והתבונן לעבר העתיד האופטימי.
טבח 7 באוקטובר הוא אירוע חורבן שהוביל למלחמה שבעקבותיה מאות חיילים מסרו נפשם על הגנת העם והארץ. אנחנו במציאות שבה כמעט כל משפחה בישראל שילמה מחיר דמים במעגל המצומצם או הרחב יותר. כחצי שנה לאחר תחילת המלחמה, יש יותר מ־100 משפחות שחייהן נעצרו עד להשבת יקיריהן משבי חמאס.
שבר - או מפנה לשינוי
במקביל, מי שמסתכל על מה שקורה ברחובות לא יכול שלא לתמוה על הלך הרוח הציבורי. עשרות אלפים מפגינים ברחובות בתקווה לקצר את ימיה של הממשלה הנוכחית, כביכול זה מה שיחזיר את החטופים הביתה. בתווך, החלטה מורכבת וקשה לעצור את התקצוב לתלמידי הישיבות, כביכול המדינה איננה מכירה בערך לימוד התורה. וברקע - ההערכות לתרחישי מלחמה בזירה הצפונית ותהליך השיקום שנדרש למשפחות המפונים ולבעלי העסקים הקטנים.
בימים אלו יש לנו כחברה את כל הסיבות לראות את השבר: שבר למגזרים ולקבוצות שונות, ושבר חברתי כולל. הבחירה היא בידינו: האם להסתכל כמו רבי עקיבא, או כמו יתר החכמים; האם להביט לעבר הקושי ולהתפרק, או שמא כחברה לסמן את 7 באוקטובר כנקודת שינוי שממנה יחד כחברה אנחנו מטפסים במעלה התיקון והשיקום.
אין לנו פריבילגיה להעמיק את השסעים. אין שום עיקרון שבשמו כדאי לפרק את החברה הישראלית, ולאף אחד אין מונופול על האמת. חובה על כולנו להיות רבי עקיבא. חובה עלינו כחברה להמשיך ולראות את החיובי והטוב, לקחת אחריות ולהתמודד עם האתגרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו