סמי מיכאל נולד בבגדד בשנת 1926. ב־1949, כמעט בטעות וייתכן שכקומוניסט הגיע לישראל - מדינה שבסופו של דבר היתה המקום המעניין והמתאים ביותר עבורו.
לפי הביוגרפיה שלו, המפלגה העדיפה שיגיע דווקא למולדת הסוציאליסטים - ברית המועצות של סטלין - ולאו דווקא למולדת הציונות והעם היהודי. אבל הגורל לא הותיר לו ברירה, וכדי להיחלץ מהרדיפות בעיראק הוא הגיע לאיראן, ומשם לחיפה.
סמי מיכאל ייזכר כאחד מגדולי הסופרים בעברית בתולדות המדינה. הוא הצליח להיות סופר ישראלי נטו, מזרחי, בלי להפוך את זהותו כבגדדי למקצוע. הוא הסתפק במקצוע המדויק אך הרומנטי של מודד מים. חיי מודדי המים הם מסעירים, ומתנהלים הרבה בטבע: יורדים בחורפים לוואדיות, נכנסים עמוק לזרימות המים, נרטבים ונועצים את מכשירי המדידה בנקודות שרק הם מכירים ויודעים.
הם בודקים מהירות זרם, עומק ואיכות מים - כל מה שסופר עושה כשהוא מוציא את חיישני המדידה שלו לרחוב הישראלי.
מיכאל עבר משבר קשה ביחס לקומוניזם, בעקבות הוועידה ה־20 בשנת 1956. הוא נשאר נטוע בשמאל הישראלי. אם התגלו בו אילו זרמים ציוניים - אלו קשורים בהקשר הפמיניסטי.
הוא פרסם שני רומנים גדולים - "שווים ושווים יותר" ב־1974 ו"חצוצרה בוואדי" ב־1977. הרומן "ויקטוריה" (1993) נחשב יצירת המופת שלו. הציונות אולי לא היטיבה עם ערביי ארץ ישראל - אבל היא גאלה את האישה היהודייה, ויש שאומרים גם את האישה הערבייה. על כך מסכימות נשים אזרחיות, וסמי מיכאל נתן לזה ביטוי עז ב"ויקטוריה".
מי שהכירו מקרוב מעיד שסמי מיכאל היה בעל חוש הומור דק ויבש. לא הסגנון הגס והרועש שצמח פה בלהקות הצבאיות ובטלוויזיה. הוא היה נשיא האגודה לזכויות האזרח. אחותו היא נדיה כהן, אלמנתו של אלי כהן שפעל בסוריה בשירות המוסד. הוא ייזכר כסופר של חיפה אל מול סופרי ירושלים עמוס עוז, א.ב. יהושע ודויד גרוסמן. דעיכתו בשנים האחרונות רידדה את השיח הישראלי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו