לא מסתפקים בקלישאות: אלו האנשים שאומרים "האחדות תצמח מלמטה"

רבים מראשי המגזר העסקי וההייטק בישראל התאגדו כדי להוביל קמפיין ארצי תחת הכותרת: "עוצרים את השיח המפלג" • הם לא מאמינים בכותרות כמו "ביחד ננצח" ובעיקר לא בכוחם של הפוליטיקאים להוביל מהלך שכזה • "חייבים לעצור את הדהירה המסוכנת אל תוך התהום אשר אליה צועדת המדינה"

"להשתמש בתירוץ של לימוד תורה על מנת להשתמט משירות למען המדינה זה חילול ה': יהודה לפיאן ממנהיגי הציבור החרדי בקריאה לשוויון בנטל'// אחים לנשק

הם אנשי עסקים קשוחים, השפעתם על המשק הישראלי רבה, והם מודאגים מהכיוון שמדינת ישראל הולכת אליו מאז הרפורמה המשפטית וההקצנה בשיח שהרימה ראש לאחר 7 באוקטובר.

סיסמאות "ביחד ננצח" לעוסות וקלישאתיות עד אימה, אך הם מבטיחים שאינם ציניים ושיש להם תוכנית סדורה, מגובשת ומקצועית "על מנת לעצור את הדהירה המסוכנת אל תוך התהום שאליה צועדת המדינה".

שלט המיזם, צילום: באדיבות: "עוצרים את השיח המפלג"

מאחורי היוזמה עומדים בכירים מאוד בהייטק ובעולם העסקי שיצאו עם קמפיין בולט שאותו ניתן לראות על שלטי חוצות בכל רחבי הארץ: "עוצרים את השיח המפלג". זוהי התאגדות א-פוליטית שמטרתה לשנות את השיח בציבור בישראל, בתקווה להשפיע גם על מקבלי ההחלטות ועל מנת לייצר אווירת אחדות ושיתוף פעולה במדינה לאור האסון. הפנייה שלהם היא לשטח - לאזרח הרגיל, וזאת מתוך מטרה שהלחץ יעלה מלמטה אל מקבלי ההחלטות.

חלק מהאנשים העומדים מאחורי המיזם הם: תא"ל (מיל') דורון גביש; יו"ר אקסלרייט, שלי לנצמן, ששמשה כמנכ"לית מיקרוסופט ישראל; איתן יוחננוף, מנכ"ל ומבעלי רשת הסופרמרקטים יוחננוף; אסף גרינפלד, מנכ"ל הדסטארט; לאה שנירר; זיו אלול; מהרטה ברוך; תום ליבנה (ורביט); חנה רדו; אלי פלאי (מו"ל העיתון החרדי משפחה); הרב איתיאל גולדויכט ועוד רבים.

קמפיין המיזם, צילום: "עוצרים את השיח המפלג"

"התאספנו לטובת העניין הקריטי והחשוב הזה אנשים טובים ממקומות שונים", אומר גביש, ממייסדי המיזם. "היו לנו שלושה עקרונות ברזל מנחים: הדבר הראשון - אני לא חוקר אחר הרקע של השותפים. מה מכעיס אותם. נגד מה הם נלחמים ובאילו הפגנות הם משתתפים. השותף נמדד במידת האכפתיות שלו להתגייס למען העניין החשוב הזה. הכלל השני: אין פוליטיקה פה בחדר ובמהלך הפעילות. אין ויכוחים פוליטיים. הדבר השלישי שעליו החלטנו: אנחנו לא יוצאים בעוד קמפיין כחול לבן נחמד. הקמפיין שלנו הוא בצבעי אזהרה כתום ושחור. אנחנו במצב לא טוב בכלל. אבל לשם כך התכנסנו. והחשוב מכל - אלו לא רק אמירות שנשארות בגדר שלטי חוצות, אלא חיבור אופרטיבי בשטח. חברו אלינו עמותות חברתיות ונוער רבות כמו 'נפגשים', 'שירה בנקי', 'גשר' ועוד, במטרה להטמיע את ערכי הקמפיין והשיח בפעילות שלהם".

ללא כל קשר לפוליטיקה

"יצרנו גם שיתופי פעולה עם עיריות רבות שהעניקו לנו שטחי פרסום. מעבר לשלטי החוצות ולסרטונים אנו מבקשים מהציבור מעשים אופרטיביים ליצירת שיח שפוי: העבירו ערוץ, הסירו עוקב, אל תגלו סבלנות לחוסר סבלנות, תמחו ותבהירו שאצלנו לא מדברים ככה. לצד הסור מרע, הכנו גם רשימה של עשה טוב: נציג אלטרנטיבה לשיח אחר, נקשיב מתוך כבוד הדדי, ננסה להגיע להסכמות".

איתן יוחננוף, צילום: גבע טלמור

"אנחנו מביאים לשולחן את היכולת הייחודית שלנו במשא ומתן", אומר יוחננוף. "סביב השולחן הזה יושבים אנשים רבים, אין לי מושג ואני לא רוצה לדעת מהו השיוך הפוליטי של אף אחד מהם. מה שעבד לנו מעולה בחיים האזרחיים שלנו, ביום יום, בהובלת תהליכים בעולם העסקים, יכול לעבוד גם פה".

"יותר מזה", אומרת לנצמן. "סירבנו לקבל תרומות ולצרף למיזם אנשים אשר מזוהים פוליטית. המטרה שלנו היא לגרום לקהל הישראלי לשבת ולדבר בכבוד. השיח בין הקבוצות חייב להיות מתוך כבוד הדדי, מתוך הבנה של הערכים אשר חשובים לכולנו".

שלי לנצמן, צילום: יהושע יוסף

את לא מפחדת לחטוף כמו רבים שניסו לקרוא לשיח מאחד? תנועת "תיקון", למשל, חוטפת מימין ומשמאל. למה שאצלכם זה יהיה אחרת?

"כנראה שתנועת 'תיקון' היא תנועה פוליטית, ייתכן שהאנשים שמובילים אותה עובדים בשיתוף פעולה עם אנשים המזוהים פוליטית. אנחנו בורחים מזה כמו מאש. כל אחד פה עם קילומטרז' מרשים בהנעת תהליכים במדינת ישראל. את הניסיון הרב הזה אנחנו רותמים על מנת להושיב את כלל האזרחים סביב שולחן משותף מתוך ראיית אינטרסים משותפים והבנה שזהו עתיד קיומנו בארץ הזאת".

ב"אחים לנשק" קיימו צעדה לבני ברק, נשים וגברים, במטרה לשכנע צעירים חרדים להתגייס. את בעד? חושבת שזה יעבוד?

"אני לא אעשה זאת כי זה לא להבין כיצד עובדת המערכת החרדית. על מנת להשיג את המטרה הגדולה שהיא גיוס, אני חייבת וצריכה לפעול אחרת. כאשר אני כאישה לא מגיעה לבני ברק כדי לשכנע צעירים להתגייס, זה לא שאני מוותרת על הערכים שלי כאישה חילונית־ליברלית. אני מבינה שכאשר אני נכנסת לבית של מישהו אחר אני צריכה לכבד את הערכים ואת האמונות שלו. אני מודעת לכך שאני כאישה, לא אהיה זו שאשב במעגלי השיח בבני ברק, ואני לא מוותרת בכך על ערכיי, אלא פועלת בחוכמה למען יצירת התמונה השלמה".

למה שיאמינו לכם, איפה הקאטצ'? מה אתם מרוויחים מזה? האם יצאתם לקמפיין הזה כי מדינת ישראל הולכת לכיוון שבו העסקים שלכם עלולים להיפגע?

"אני גר פה. זה הבית שלי. הילדים שלי משרתים בצבא. אני מודאג ממה שאני משאיר להם - אדמה חרוכה או חיים משותפים. אם לי לא יהיה אכפת, אז מה אני עושה פה"? אומר יוחננוף. "אתן לך דוגמה שתסביר לך עד כמה אני מודאג. כשהשר יריב לוין ניסה להעביר את עילת הסבירות ללא הסכמות משותפות וראיתי כיצד הארץ בוערת, ביקשתי להיפגש איתו על מנת לומר לו שהוא חייב למצוא דרך טובה יותר. לא להתנגש בקיר, כי זהו קיר שאם יתמוטט הוא ימוטט את הבית שלנו. אין לזה קשר אם אני מאמין ברפורמה או חושב שעילת הסבירות טובה.

"על דבר אחד מסכימים כולנו סביב השולחן: ככה לא מנהלים משא ומתן. ככה לא מוציאים לפועל מהלכים לטובת המדינה. יריב לוין אמר לי שאני חוצפן. אבל אני יודע שהחובה שלי היא למצוא את הדרך היצירתית לדבר עם כולם. למצוא פתח דרך התקרה. אחרת, כולנו ניפגע".

להבין את כאבי הצד השני

אושרת קמחזי, בעלים ומנכ"לית משרד ייעוץ התקשורת "קמחזי תקשורת" המובילים את הקמפיין: "ראינו כמה לשיח מפלג יש השפעה שלילית ומסוכנת וכמה אלימות זה מכניס לתוך החברה שלנו. יש לנו מחויבות ואחריות לעצור את זה. זה נכון, זה תהליך, זה לא יקרה ברגע, אבל צריך להתחיל ממשהו. מאז 7 באוקטובר כל אחד עושה מה שהוא יכול בתחומו - תחום ההשפעה שלנו הוא השיח הציבורי ותרבות השיח, וזו בדיוק ההזדמנות לעשות שינוי. כלומר, להנחיל נורמות חדשות שיתחילו מהציבור. אותו ציבור צריך לקבל על עצמו סטנדרט חדש של תרבות שיח, ולא לאפשר לאף אחד מבעלי ההשפעה בפוליטיקה או בתקשורת להחזיר אותו אחורה. ככל שנדרוש, ככה יאמצו את זה יותר. וזה בדיוק המסר שדיבר עליו תת-אלוף דן גולדפוס, מפקד אוגדה 98, כשאמר 'תמצאו את הביחד והמחבר'. זו בדיוק מהות הקמפיין שלנו".

אושרת קמחזי, צילום: רוני פרל

אלי פלאי, בעל קבוצת תקשורת ומו״ל עיתון משפחה, הוא חלק מהצלע החרדית בשולחן. פלאי, מודע עד כאב לאש שמושך המגזר החרדי בתקופה זו סביב חוק הגיוס, אך למרות השבר הוא מאמין כי עוד אפשר למצוא את הפתרונות. "לפני 7 באוקטובר גרם הקרע הנורא שנוצר סביב הרפורמה המשפטית לכך שאפילו לא היה ויכוח, לא היה שיח. היתה פסילה מוחלטת של האחר. קריאות לממשלה בלי חרדים או בלי שמאלנים. אם הצד השני נמצא פה, אז אני עובר לצד האחר. מחיקה מוחלטת. השאיפה שלי היא להגיע למצב שבו מדברים אחד עם השני. גם אם לא נגיע להסכמות מלאות, או בכלל. אבל תרבות החרמות והפסילה חייבת לעבור מן העולם".

אלי פלאי, צילום: ניר סלקמן

מצד שני, העולם החילוני ליברלי יותר. האם הציבור החרדי יהיה מוכן לזוז גם לקראת פתרונות אופרטיביים? יהיו שיאמרו שחיבוקים אינם מספיקים.

"ראשית אני מודע לבעיה ומודע שנעשים מאמצים כנים על מנת להגיע לפתרונות. גם אנחנו פועלים באמצעים העומדים לרשותנו על מנת לחתור לפתרונות מעשיים בשטח. שנית, גם ברמת השיח אנו עובדים בשיתופי פעולה מותאמים לשיח בתוך הציבור החרדי. ארגונים כמו 'קשר יהודי', 'מנוחה וישועה' ועוד מיזמים רבים וטובים שעוסקים בחיבור ובשיח משותף בין חרדים לחילונים. בהיכרות. בהכרה. אז בציבור החרדי לא יקראו לזה 'יחד ננצח' או 'שיח מאחד'. אלא ידברו על הזהירות מלשון הרע, ועל החובה להיזהר בכבוד האחר. לציבור החרדי חשוב לשמור על הבדלנות שלו, ולכן כשאנחנו פועלים במגזר החרדי אנחנו לא מדברים במושגים של כולם ביחד, אלא בהתאמה לערכי המגזר. התוצאה בפועל היא מה שמעניינת והיא היכולת להיפגש, לדבר בכבוד, להבין ולהכיר את הכאבים של הצד השני, ולנסות להגיע לפתרונות".

לקמפיין

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר