כנס מיוחד נערך היום (שלישי) בכנסת לציון יום האישה הבינלאומי, בסימן תרומתן של נשים במלחמת חרבות ברזל. הכנס נערך ביוזמתה של ח"כ פנינה תמנו שטה, שמכהנת כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה. במהלך הכנס, מיה רגב, ששוחררה מעזה לאחר 50 יום בשבי חמאס, פנתה לחברי הקבינט והממשלה וקראה לשחרר את החטופים בהקדם.
"ב-7 באוקטובר נחטפנו לעזה בידי מרצחים. בזמן החטיפה הייתי בשיחה עם אבא שלי", סיפרה, והשמיעה למשתתפים את ההקלטה המצמררת שבה היא צורחת לו שנורתה. לאחר מכן אמרה: "אמנם באתי לפה כדי לספר את הסיפור האישי שלי, אבל אני רוצה לגעת בנקודות יותר חשובות. באתי לצעוק את זעקתם של החטופים שנשארו מאחור, שאי אפשר לדמיין מה עובר עליהם.
"חטופים שהיו בטוחים, כמוני, שיגיעו להציל אותם אחרי שבוע-שבועיים גג, יושבים שם, ובכל יום שעובר האמון נעלם יותר". היא המשיכה. "איך אני וכל עם ישראל יכולים להסתובב ברחוב ולשאוף אוויר צח בידיעה שהם שם? צריך להוציא משם את כולם! איך אפשר להשאיר שם כל כך הרבה נשים צעירות? הן צריכות לחזור הביתה!".
"אני רוצה להקדיש את יום האישה לנשים הגיבורות, שנמצאות שם ונלחמות על החיים שלהן כשהן פצועות. נשים שנתנו אמון בכנסת ובממשלה, ובכל יום שעובר הן מתאכזבות מחדש. הן הגיבורות האמיתיות. צריך להיות לכולכם בראש: תדמיינו שזו הבת שלכם שם - מה הייתם עושים כדי להציל אותה?.
"תדמיינו ש-151 ימים אתם לא יודעים אם הבן או הבת שלכם בסדר - איך הייתם מצליחים לנשום דקה אחת עם התחושות האלה? המשפחות האלה חיות עם הסיוט המתמשך כבר 151 ימים, תקשיבו להן. הנשים שהיו שבויות בעזה, ואלה שעדיין שבויות, הן אולי הנשים הכי חזקות שיצא לי להכיר. קשה שם, הם משחקים לך במוח. אני יודעת מה זה להיות בחורה שם, להיות מוכנה שבכל רגע יבואו וירצחו לי את הנפש. זה דחוף שיחזרו כמה שיותר מהר".
סא"ל אור בן יהודה, מפקדת גדוד קרקל שנלחמה במחבלים בבסיס סופה, סיפרה על אותו בוקר: "כבר במוצב עצמו, וברגע שהחלטתי שאני תופסת את המרחב, אמרתי ללוחמים שלי 'המחבלים לא עוברים אותנו'. כשנתתי את הפקודה הזאת, לא הבנתי בעצמי מה אני דורשת מהם. כשהסטתי את הראש להסתכל על המרחב, ראיתי מול העיניים טנדרים, אופנועים, פלוגה שלמה של מחבלים שמדלגת אלינו. ברגע הזה ידעתי שאמות שם. אבל אמרתי לעצמי - מה שחשוב זה מה שאני משדרת ללוחמים שלי".
היא ממשיכה ומספרת על רגעי הגבורה: "הסתובבתי אליהם אחורה ואמרתי להם 'בואו נפרק אותם'. כולם צעקו ורצו לסוללה. התחלנו לבצע ירי לעבור המחבלים ששועטים אלינו. אני ממש זוכרת את הרגע הזה שאני מבינה שאני הולכת להיהרג שם. הסתכלתי לשמיים והתנצלתי בפני שלושת הילדים שלי, אבל הייתי בפוקוס לנצח את הקרב ולהוציא את הלוחמים שלי בריאים ושלמים. בתוך הקרב היינו מעטים מול רבים, אבל הצלחנו בזכות האמצעים שהיו לנו ובזכות הרוח. בעצם יצאנו מהגזרה שלנו ונכנסנו על דעת עצמי לגזרת עזה".
פקד עמית גור בת ה-26, שוטרת במשטרת אופקים, סיפרה על אותו בוקר: "בשבת השחורה התעוררנו אני ובעלי לקול אזעקות ונכנסנו לממ"ד עם הילדה. אחרי כמה דקות קיבלנו הודעות בווצאפ והבנו שיש מחבלים בעיר. בעלי יצא ראשון, התקשרתי לחמי שיבוא לשמור על הילדה ויצאתי עם השותף שלי יהודה קידר. נסענו לכיוון אשכול, עם אקדח בלבד. רצינו להגיע לנשקיה כדי להשיג נשקים ארוכים, בדרך עצרו אותנו חיילים ואמרו שיש מטענים ורימונים על הכביש".
"בצומת מעון ראינו לראשונה אישה הרוגה ברכב. נתנו גז ופנינו בצומת והתחיל עלינו ירי מאסיבי״. גור סיפרה על קרב היריות שניהלו עם המחבלים, שגם ירו עליהם טיל אר פי גי שנפל ממש לידם. אחרי שחיסלו את החוליה הם המשיכו בנסיעה, כאשר לכל אחד מהם נשאר כדור אחד בלבד באקדח. בדרך לנשקיה נתקלו שוב במחבלים. יחד עם קצין צה״ל שפגשו בדרך, הם חיסלו גם אותם, הגיעו לנשקיה והצטיידו בנשקים ארוכים.
"בשלב הזה אני מתחילה להבין שיכול להיות שאני ובעלי לא נחזור לילדה שלנו. אני מבינה שיש מסיבה ברעים ואני מחליטה להגיע לשם. נסענו לכיוון רעים, בדרך חברו אלינו אזרחים שקפצו לעזור. הגענו שוב לצומת מעון וירי מכל כיוון. כוח של נוחבה איגף אותנו. ניהלנו קרב יריות ונפצעתי בידיים״. היא סיפרה כי בשלב זה זיהתה שהקצין שנלחם איתם נפצע בצוואר. היא עצרה לו את הדם עם הידיים ונסעה איתו לסורוקה. כעבור כמה שעות התבשרה שהשותף שלה יהודה קידר נפל באותו קרב.
״הסיפור שלנו נגמר ככה, אבל הלב שלנו באותה צומת ארורה שבה איבדנו את השותף והחבר שלי יהודה קידר״, אמרה.
הכנס, בהשתתפותן של מיכל גרינליק, אחותו של סרן במיל' שאולי ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה, ונשים רבות ומעוררות השראה, נערך ביוזמת ח״כ פנינה תמנו שטה, שאמרה: "ציון יום האישה הבינלאומי הנוכחי, ואלו שעוד שיבואו, כבר לעולם לא ידמו לציון יום האישה בישראל בשנים שלפני ה – 7 באוקטובר".
"כמו כל עם ישראל, זה טלטל את עולמנו לעד, זעזע את יסודות קיומנו בביטחון בארצנו, כשהרוע האנושי של אויבנו חצה את כל הגבולות וכל הקודים הערכיים, המוסריים האנושיים במתקפה ובטבח של אותו יום ארור ושלאחריו.
התמונות של אימהות מגוננות על פעוטות וילדים, כשקנים של רובים שלופים ומופנים אליהם, הם זיכרון שלא ימחה לעולם. התמונות הראשונות של נועה ארגמני נחטפת על גבי אופנוע כשהיא זועקת לעזרה, פניה המבועתות של נעמה לוי כשידיה כפותות ומכנסיה מכותמות בדם".
"פניה של שני לוק, הנערה היפה שיצאה לחגוג את החיים ולא חזרה בחיים. ובזמן שבמרבית מדינות העולם ידברו על ייצוג הולם, פערי שכר ועוד נושאים שבשגרה - אנחנו כאן, בכנסת ישראל, נעלה את החובה להמשיך ולפעול למען החטופות והחטופים, לצד שימת זרקור גדול על גבורתן ותרומתן של נשים במלחמה בחזית, בעורף ובהסברה."
יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה התייחס לדו"ח האו"ם: "אמש, כמעט חמישה חודשים לאחר הטבח, פרסם סוף סוף האו״ם דו״ח על האלימות המינית שעברו בנותינו, אלימות שנמשכה גם בשבי. הדו״ח לא התפרסם בוואקום – אלא לאחר מאבק עיקש ומתמשך לחשוף לעולם את הרוע והאכזריות של חמאס".
"אני מצפה, ואף דורש ממועצת הביטחון של האו״ם להתכנס ולהכריז באופן מיידי וחד משמעי על חמאס כארגון טרור. הם כבר לא יוכלו לומר שלא ידעו. בייחוד לאחר שצה"ל חשף שעובדי או"ם, אונר"א, לקחו חלק פעיל בחטיפתן ובהתעללות בהן. עובדי אונר"א ביצעו פשעים נגד האנושות – ובשל כך הסוכנות הזו חייבת להיסגר. לנשים הישראליות מגיע צדק, גם אם אין בצעד זה כדי להביא את כולו."
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו