מבוא לדמגוגיה שנה א': ענו על שאלה שבכלל לא נשאלה. התמודדו עם טענה שכלל לא נטענה. עשו זאת מתוך היתממות. נסו לייחס ליריב עמדה מגוחכת, שהוא מעולם לא האמין בה, רק כדי לפטור אותה ואותו בחמלה מתנשאת. גלגלו עיניים ואמרו "אין תופסים את האדם בשעת צערו, אבל... ויש כאן אבל גדול".
לא, כבוד השר סמוטריץ'! אף אחד לא טען שחיי החטופים חשובים יותר מחייהם של אזרחים ישראלים אחרים. איש לא העז לטעון כך. מה שנאמר הוא שמצבם ברגע זה חמור יותר. קריטי, למען האמת. כשהם בביתם - מי זוכר תמונה כזאת? - חייהם אכן שווים כמו חיי וחייך, וכמו חייו של כל אזרח אחר. אבל לא על זה אנחנו מדברים כרגע. כרגע הם שבויים בידי חמאס. אירוע שיש לך אחריות מסוימת לכך שהוא התרחש. חייהם תלויים על בלימה. ביהודית קוראים לזה "צלמוות", כי צלו החיוור של המוות רובץ על פניהם.
לכן, ונאמר זאת לאט, שאפשר יהיה להבין, הצלתם דחופה. דחופה יותר מהצלתי או מהצלת הקריירה הפוליטית של מאן דהו. צלו של המוות רובץ גם על כל מי שדואג להם, הבט בפניהם של בני המשפחה. חייהם לא שווים יותר. למען האמת, ממש כרגע חייהם לא שווים הרבה. לא יותר ממשחק פוליטי פעוט. ובכל זאת, אני מתעקש על כבודם ונפשם ושלוות רוחם, שתלויים הרבה בנו כעם ובכם כהנהגה. וכשאתה מיתמם כאילו אין לך מושג על מה אתה אמור להתנצל, אתה מודה שאין לך מושג.
מי לא מפנה מקום לאמבולנס?
אצלנו ביהדות אוהבים להמשיל משלים, וכך אעשה גם אני. משל למה הדבר דומה? מפעם לפעם, תוך כדי נסיעה בפקק, אני שומע יללת סירנות. תוך כדי שאני מנסה לפלס לעצמי דרך הצידה כדי לפנות נתיב מעבר לאמבולנס, אני מבחין בכך שחלק מהנהגים לא עושים דבר. הם לא זזים ולא מפנים. לא פעם אני תוהה מה עובר עליהם, ואיך היו נוהגים אילו ידעו שבתוך האמבולנס נלחמת כרגע על חייה בתם האהובה או אמם. ואיך היו מעיפים את כולם הצידה וצועקים "פנו דרך!". אני שואל את עצמי אם יכול להיות שהם פשוט לא שמעו את היללות. אולי הם סובלים מחירשות, ואולי הם שומעים מוזיקה בווליום גבוה. אבל מעולם לא העליתי בדעתי שיכול להיות שיש להם תפיסת עולם, שזכותם להחזיק בה בלי להתנצל. הם פשוט מאמינים שהחיים של המטופל שבאמבולנס לא שווים יותר מהחיים שלהם. זה הכל. מה, אסור להם לחשוב כך?
בת דודתו של מתן אנגרסט פרצה בבכי בכנסת: "הוא נלחם בשבילנו - ובגלל זה הוא אחרון?"
העיתון האמריקני השמרני במאמר מערכת נחרץ: "ישראל צריכה להוציא את החטופים - ורק אז לחסל את חמאס"
פרסומת | פתיתים של תקווה
דיווח ערבי: "השיחות על הפסקת האש בעזה עומדות בפני סיבוכים הולכים וגוברים"
״ביסקוויט אחד ביום - ומים מלוחים״: שלי שם טוב חושפת פרטים חדשים על התנאים הקשים של בנה בשבי
וזה בדיוק שיעור המבוא בדמגוגיה. כי אף אחד לא טען שחייו שווים יותר. ואף אחד לא באמת אמר "בכל מחיר". כל הטענה היא שבדיוק כרגע סכנתם של אחינו גדולה יותר, ומצבם חמור יותר. וכל הניסיון לטעון כאילו הסירנה מייללת שהחיים של אלו שבפנים שווים יותר מאחרים, אינו אלא הצטדקותו העלובה של מי שלא בראש שלו לזוז רגע הצידה ולהציל נפשות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו