"נשארנו רק עם געגוע": הובאו למנוחות ברק ומירה איילון - שנהרגו מירי הנ"ט בצפון

אבל כבד בכפר יובל: חבר כיתת הכוננות של המושב שבאצבע הגליל ברק איילון בן ה-40 ואימו מירה בת ה-76, שנהרגו אתמול מפגיעת טיל נ"ט, הובאו היום (שני) למנוחות. אב המשפחה, אליהו ברק, ניצל מהירי.

תמי, אחותה של מירה, ספדה: "תמיד יחד. גדלות יחד. שותפות לסודות. מחובקות יחד. אספנו חוויות. במהלך השנים את ואני גידלנו יחד ילדים. עשינו שבתות אצל אבא ואמא. עזרנו אחת לשנייה ותמכנו אחת בשניה בשעות הקשות. הכי אהבת את השנים בהם היית הגננת בחינוך המיוחד, שם הבאת את הלב הגדול שלך. אהבת את המטבח. היית הבשלנית שאצלה באים לבדוק בסירים. וכל בוקר היית משתפת מה בישלת. גידלת ילדים לתפארת. לא הייתה מאושרת ממך כשכולם התאספו לארוחה עליה עמלת מכל הלב. היית סבתא מפנקת לנכדיך, שאהבו איתך והיו קשורים אלייך מאוד".

"כשהתחילה המלחמה התחננתי שתצאי ותבואי אלינו, אבל את המשכת בשלך. נשארת בבית. אמרת שהכל יהיה בסדר. אמרת לי לא לדאוג".

"מירה אחותי בעלת לב הזהב. אני לא מאמינה שאני נפרדת ומחר לא אוכל להתקשר אלייך יותר. לא נוכל להיפגש יותר לקפה. לא נוכל לשוחח. רק דיברנו על האזכרה לאמא. ותראי איפה אנחנו היום. תחסרי לי מאוד, אחות יקרה".

על אחיינה אמרה: "ברק אחיין אהוב, בטוחה שאמא למעלה תשמור עלייך ותדאג לך. היית חרוץ. לקחת את המשק לידייך. כל כך אהבת עבודת כפים. היית אבא מסור. אב למופת. השארת אותנו עצובים וכואבים".

האלוף במילואים גיורא איילנד ספד להם: "לא הכרתי את מירה וברק, אבל אני יודע שבחייהם ובמותם מימשו את האתוס הציוני".

ראש המועצה האזורית מבואות החרמון, בני בן מובחר, סיפר על המשפחה: "שורשית, מוותיקי היישוב. חקלאים. אנשים נפלאים. אוהבי אדם. אוהבי אדמה. אנשי הגליל". עוד אמר: "מירה הייתה אישה יקרה, אשת חייל שדאגה לכל בני הבית ומצאה את מותה בתוך ביתה שעה שהכינה ארוחה. ברק היה בן מסור ואהוב שבחר להיות חלק מכיתת הכוננות של יובל. ראינו עד כמה היו חזקים ומגובשים. ברק בחר להיות לצד הוריו ולהישאר ביישוב, להחזיק את הבית והמשק החקלאי".

עוד דיבר על המצב בצפון ואמר: "זה בלתי נסבל. אנחנו לא אמורים להיות חשופים לירי. אנחנו רוצים לחיות בשקט ושלווה. לא נאפשר מצב זה להימשך. אנחנו דורשים ממשלת ישראל ומכוחות הביטחון להכות בחיזבאללה. להרחיקם מהגבול, לשטח את הכפרים עד גבול הליטני. זה הביטחון שמגיע לנו. לא אשקוט עד שנשיג את השקט המיוחל - עד שהצפון יהיה משגשג ויחזור להיות מקום שבטוח לחיות בו".

יו"ר ועד כפר יובל וחבר כיתת הכוננות, ניר אליהו, אמר: "אין מילים לתאר את מה שעבר עלינו ביישוב. זה בדיוק התסריט שחששנו ממנו, שקיווינו שיפסח עלינו, אך לצערנו הוא הגיע ואיבדנו אתכם, מירה וברק. הכאב כה גדול - לאבד שני חברי יישוב מאותה משפחה".

"מירה, את מאז ומתמיד היית דמות בולטת ביישוב. תמיד נכונה לעזור. אשת חינוך ותרבות. מירה תמיד דאגה לפעילויות הילדים והנוער. היינו חברים בפייסבוק. תמיד אהבתי לקרוא את הכתיבה הרהוטה שלה".

"אתמול בצהריים ברק חרג ממנהגו לשתות קפה עם כיתת הכוננות. הוא אמר שאימו מחכה לו לארוחת צהריים. לצערנו הגרוע מכל קרה".

הוא הוסיף: "לא הרבה הכירו אותו כמו שצוות הכוננות זכה להכיר. ברק התעקש להצטרף אלינו. נכנס אח חדש שכולו לב ענק. לא האמנתי שזה אותו ברק שאני מכיר. הטוב לב. הנתינה. זה משהו שהיה טמון בו. שמרנו במשך שעות ביחד. חלקנו חוויות וזיכרונות ומלא אהבה. ברק, הכנסת המון מורל לכיתה שלנו. בסופ"ש האחרון ביקשת קצת חופש לבלות עם הבנות, וחזרת מלא אנרגיות... אתה תחסר לכולנו. נשארנו עם געגוע לאדם מיוחד".