"הורידו אותי למנהרה ולקחו את החמצן שלי": העדויות הקשות של משוחררי השבי

ביומה ה-64 של המלחמה, נערכה הערב (מוצ"ש), עצרת למען החטופים ברחבת מוזיאון תל אביב (כיכר החטופים), בה שולבו העדויות של המשוחררים משבי החמאס. החטופים ששוחררו חשפו את שעבר עליהם בשבי החמאס: הפחד, אי הוודאות, התנאים הקשים והגעגוע למשפחה. 

עדותה של מרגלית מוזס מקיבוץ ניר עוז

"בשבת 7 לאוקטובר הורידו אותי למנהרה", סיפרה מרגלית. "אני בלילה משתמשת במכשיר נשימה ולקחתי אותו איתי כדי שאוכל לישון וההוא שהיה התעצבן עלי ולקח את המכשיר זה היה רגע מאוד קשה. אמרתי לו שזה החמצן שלי ודיברתי איתו בערבית הוא הבין בדיוק אבל זה לא היה לו אכפת".

עדותה של עדינה משה מקיבוץ ניר עוז

עדינה משה שעליה סופר כי התווכחה עם חוטפיה כדי שישחררו מבוגרים במצב קשה יותר משלה, סיפרה: "מצב המזון שם הלך והדרדר. הגענו בסופו של דבר לאכילת אורז בלבד. בתחינה ובקשה מכל ליבי, עשו הכל למען שחרורם של החטופים. גם כדי שאני אוכל להשתקם כי עד שהם לא יחזרו ולבי שם אני לא אוכל להשתקם".

מיה רגב ואחיה איתי, עדינה משה, אופליה רויטמן ומרגלית מוזס, החטופים ששבו לישראל לאחר 49 עד 53 ימים בשבי החמאס, חלקם נחטפו מקיבוץ ניר עוז וחלקם מהמסיבה בקיבוץ רעים פתחו את ליבם ודלו מזיכרונותיהם את זוועות השבי בידי החמאס.

עדותם של מיה ואיתי רגב מהרצליה

האחים שנחטפו ושוחררו יחד סיפרו בעדותם: "כל יום שם הוא כמו גיהנום, פחד לא נורמלי, אפס שינה בלילה, הגעגועים מטורפים וחוסר הידיעה פשוט מפחיד".

איתי רגב הוסיף: "יש לי חבר בשום עומר שאני מאוד מתגעגע אליו, עומר עדיין שם ואני יודע מה עובר שם ואני יודע איזה פחד שם צריך להחזיר את כל החטופים שניהם: עכשיו וכמה שיותר מהר".

עדותה של אופליה רויטמן מקיבוץ ניר עוז

"בבית הם עשו לי עם רובה פצע גדול ביד", סיפרה אופליה רויטמן בת ה-77. "פחדתי מאוד שבועיים ראשונים חשבתי שאני משוגעת. בגלל שהייתי לבד הייתי כמעט בלי אור הייתי כמעט בלי אוכל. האוכל היה לי מאוד חשוב, הזכיר לי את השואה, אני אוכלת חתיכות פיתה בשביל מחר שיהיה לי אוכל".

העדויות הוקלטו ושודרו בעצרת שהתקיימה למען החטופים ב"כיכר החטופים" ברחבת מוזיאון תל אביב. העצרת השבועית ביומה ה-64 של המלחמה הייתה בסימן הפגיעות הפיזיות והנפשיות שחוו וחווים החטופים שעודם מוחזקים ברצועת עזה.