רוני קריבוי
לאחר שפוטין התערב למען שחרורו, ביום ראשון האחרון יחד עם הפעימה השלישית השתחרר גם רוני קריבוי, בן ה-25 מכרמיאל. קריבוי, נחטף מהמסיבה ברעים והוא הגבר הראשון שהשתחרר בעסקת החטופים.
"מודים לכל אזרחי מדינת ישראל על התמיכה, לא נעצור עד שכל המשפחות יקבלו את יקיריהן בחזרה״, כך אמרו איגור ויוליה, אחיו ואחותו של רוני קריבוי על שחרורו משבי החמאס.״רוני מרגיש טוב מאז שחזר מהשבי, המשפחה לצידו, תומכת בו על מנת שיוכל לחזור לחייו הרגילים מהר ככל שאפשר.
"אנחנו ערים לשיח סביב האירועים שקרו לרוני במהלך השבי, חשוב לנו להדגיש שהפרסומים הרבים אינם מדויקים ולעיתים מעוותים. רוני אזרח מדינת ישראל בעל אזרחות רוסית מאז היוולדו במדינת ישראל. אנחנו מודים לכל מי שהיה לו חלק בשחרורו של רוני משבי החמאס: לצה״ל, משרד החוץ, לשרי קבינט המלחמה ולממשלת רוסיה.
"ניקח מספר ימים כדי לעטוף את רוני ולאחר מכן נחזור לפעילות במטה המשפחות - לא נעצור עד ששאר המשפחות יקבלו את יקיריהן בחזרה משבי החמאס. אנחנו מבקשים מכלי התקשורת בארץ ובעולם לכבד את הפרטיות שלנו. אין בכוונתנו להתראיין כרגע בנושא, מכיוון שכל מאמצינו בשיקומו של רוני".
תמר מצגר
תמר בת ה-78 שוחררה בפעימה החמישית. היא נחטפה מביתה בקיבוץ ניר עוז יחד עם בעלה יורם. היא הצטרפה לקהילת ניר עוז עוד בשנות השבעים ושירתה את הקיבוץ בדרכים שונות.
איילה מצגר, כלתה סיפרה: "הפגישה איתה הייתה מרגשת ומשמחת. היא בהכרה מלאה, חיונית, שמחה. מודעת למצב מודעת לסביבה. היא חדה בתגובות ועם ההומור שאופייני לה ואפילו צחקה על המצב. ממה שאני מבינה היא ממש לא קיבלה את כל התרופות שהיא צריכה. דאגו לה לתרופות שהיא תשרוד איתם. היא נפצעה בחטיפה. גררו אותה על הרצפה ואחר כך העמיסו אותה על אופנוע. היא נפצעה בברכיים וסובלת מחבלות ושפשופים במספר מקומות. נשארו לה צלקות ולקח איזה חודש עד שזה התחיל להגליד".
היא תיארה את תנאי השבי שבו הייתה נתונה חמתה. "ברגע שהם הגיעו לשם הלבישו אותם בגלביות. היו שירותים וככל שהמלחמה התקדמה הניקיון והתחזוקה היו פחות טובים. התזונה הייתה מאד דלה. נם קיבלו פיתה שכנראה נאפתה בתנור עם חול והייתה עם חול ומים עכורים בפנים. התנאים היו מאד לא פשוטים. איך העבירו את הזמן? הם דיברו הרבה אחד עם השני כשהיה עם מי. תנאים רעים מאד. מזרונים על הרצפה".
תיעוד: החטופות מועברות מידי חמאס לצלב האדום // רשתות ערביות
בני המשפחה מקפידים לעדכן את מצגר לאט לאט בחדשות הקשות. "היה לה מידע חלקי והיא עדיין משלימה אותו. מספרים לה לאט על אנשים מהקיבוץ שאינם כי קשה להכיל הכל. לניצולים מקיבוץ ניר עוז לקח חודש לעכל את המכה".
בעזה נשאר בעלה יורם בן 80. "היא מאד דואגת לבעלה שנשאר מאחור. אנחנו חייבים להמשיך ולשחרר את החטופים. אני מבינה את הקריאה והצורך להמשיך להילחם אך מצד שני מדינת ישראל חייבת להחזיר את האנשים האלה הביתה. אחר כך שימוטטו ויחסלו, שזה דבר שהיה צריך לעשות עוד קודם. קודם כל יש את המחויבות למשפחות ולאנשים האלו שהופקרו כבר פעם אחת. האנשים המבוגרים הזמן שלהם אוזל. אין להם זמן. יורם הוא בן 80 גם הוא צריך תרופות".
גבריאלה ליימברג, מיאה ליימברג וקלרה מרמן
מתוך חמשת בני המשפחה שנחטפו מקיבוץ ניר יצחק חזרו אתמול שלוש – גבריאלה ליימברג (59) וביתה מיאה ליימברג (17), ואחותה קלרה מרמן (63). גבריאלה ומיאה באו לבקר בקיבוץ ניר יצחק את קלרה באותה השבת. כאשר המתקפה החלה בני המשפחה ניסו להסתתר בממ"ד אך המחבלים פרצו פנימה וחטפו את כולם כולל הכלבה של מיאה.
ג'נט, דוברת קיבוץ ניר יצחק סיפרה: "קלרה חברת קיבוץ, עלתה לפני 40 שנה מארגנטינה. כרגע היא בבדיקות רפואיות. היא מרגישה בסדר. כמו כולם כנראה ירדה במשקל אך מרגישה טוב. היא שמחה לחזור למשפחה ומאד עצובה שאמרו לה על אלה שלא חזרו. לואיס הר בן הזוג שלה וגם האח שלה פרננדו מוחזקים שם.
"היא חזרה עם גבריאלה ומיאה. ובאופן מופלא ומפתיע גם עם הכלבה בלה שכולנו חיפשנו. טוב שהילדה חזרה עם הכלבה, אולי זה עזר לה. כרגע הבנות של קלרה נמצאות איתה. הקהילה שבמלון קיסר באילת חיכו יחד לשמוע. והכינו סרטון לשלוח לקלרה, שתראה כמה אנשים חיכו לה".
עדה שגיא
נוית סלע, הבת של עדה שגיא (75) מקיבוץ ניר עוז: "ראיתי אותה, חיבקתי אותה אחרי 53 ימים שהייתה בשבי חמאס וזה לא הגיוני שאני אומרת את זה. יש יותר מ-40 חברי ניר עוז בשבי ואין להם זמן. לאף אחד אין זמן. אמא שלי סובלת מאסטמה ולא ידענו בכלל אם היא מקבלת את המשאפים שלה. העברנו הכל לצלב האדום וזה לא הגיע אליה. הם באירוע הזה כמו חברת הסעות. התנאים שם לא מתאימים לא לבן אנוש ולא לאף אחד. חייבים להוציא את כולם עכשיו״.
בני המשפחה הביאו לאמם שוקולד מריר שהיא אוהבת לבית החולים, ועוטפים אותה באהבה. נוית מציינת כי אמה הייתה מורה לערבית, ותקשרה עם השומרים, ומוסיפה: ״אין לאמא שלי בית לחזור אליו. לא רק שהיא צריכה להבין מה קרה במלחמה - אנחנו צריכים לקבל החלטות לאן הולכים מכאן. כדי להקל עליה אנו מספרים לה הכל לאט ובצורה מתונה".
"קריטי להחזיר את כולם", היא מדגישה, "אין להם זמן ואסור לוותר על אף אחד. הפקירו אותם ב-7 באוקטובר ואסור להשאיר שם אף אחד״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו