"כשיוסי נפל - ירד לי האסימון שזה אסון לאומי"

לפני יומיים הובא יוסי הרשקוביץ ז"ל למנוחות בהר הרצל. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה, ובהם גם תלמידים רבים שאותם חינך בבית הספר אורט פלך בנים בירושלים. חלק הכירו אותו רק כמורה וכמחנך, ורק בהלוויה ראו בכמה אנשים הוא נגע ובכמה תחומים השפיע והיטיב.

"בתור תלמידים, פגשנו אדם מאוד מיוחד", מספר מיכאל אדוריאן (18). "זכיתי לקשר ממש מיוחד איתו, עמוק ולא שגרתי. אני זוכר איך בחופש הגדול בין השביעית לשמינית הוא פתאום מתקשר אלי. אני אומר לעצמי - מה הקשר שסגן המנהל מתקשר אלי בלב חופשת הקיץ? הוא שואל 'מיכאל, מה הולך? יש טורניר כדורסל וחסר לנו שחקן. רוצה לבוא?' מובן שבאתי.

"הגעתי וראיתי שכולם בני 40 בערך, ואני כולי צוציק בשביעית, מפחד לשחק. אני זוכר שהוא הציג אותי לחבר'ה ואמר: 'הנה, זה מיכאל, יש לו יד פצצה'. ואני לא מצליח כלום. כל המשחק הוא מחזק אותי ומעודד. בסוף קלעתי את סל הניצחון במשחק, בזכות העידוד שלו".

"שילוב עוצמתי"

עדן יגל (19), חבר של מיכאל, נזכר שבוקר אחד הוא הגיע לבית הספר וראה שהלוקר שלו ריק לגמרי. כשהציץ ללוקר שמתחתיו, ראה שכל החפצים שלו שם ופנה ליוסי, שמצא את בעל הלוקר. "יוסי לקח אותו בהפסקה אליו בשקט, כדי שלא תופץ שמועה שהוא גנב, וניסה לשכנע אותו להסגיר את שמו של מי ששיתף איתו פעולה, כי בעל הלוקר לא ידע את הקוד לפתיחת הלוקר שלי.

"אבל התלמיד הזה - בונקר. לא מגלה. ואז, במקום להעניש אותו, יוסי לא עשה לו כלום ואמר לו שהוא מאוד מעריך את זה שהוא לא הפיל אחרים. 'בגלל הנכונות שלך לא להפיל אחרים אני לא אעשה לך כלום, יצאת גבר'. עכשיו, כשאני מסתכל על זה, אני קולט כמה עניו, ישר ורגיש הוא היה. רגיש וקשוח - זה שילוב עוצמתי".

חנניה בלס, מחנך כיתה י' בפלך: "כשיוסי נפל - ירד לי האסימון שזה אסון לאומי. הוא הכיר את כל התלמידים, במיוחד את אלו עם הקשיים הסוציאליים. הוא ידע בדיוק איזו משפחה צריכה מה, ומצא צינורות להעביר להם מה שצריך. בטח עכשיו יצוצו כל מיני משפחות שחסר להן, והן לא יודעות שהכל הגיע מיוסי".

בלס נזכר שבקבוצת הווטסאפ של הצוות היו מתלקחים לפעמים דיונים פוליטיים, שיוסי היה קוטע מוקדם מאוד. "'פה אנחנו לא ימין ולא שמאל, זה לא מעניין אותנו', הוא היה כותב. היה חשוב לו שלא נגלוש למקומות האלה, למרות שמי שהכיר אותו מקרוב ידע שהדעות שלו היו מאוד ברורות, והוא ביטא אותן בדרך שבה הוא חי ובמקום שבו הוא חי.

"אבל היה חשוב לו שכולם ירגישו נוח. מישהי בחדר המורים אמרה היום 'לא היו לו אויבים', וזה נכון. היו אפילו תלמידים שהוא הרחיק מבית הספר, ועדיין ראיתי אותם בהלוויה, כי הוא השקיע ומצא לכל אחד מסגרת אחרת שיותר מתאימה לו".

מחנך כיתת המורים

רס"מ (מיל') יוסי הרשקוביץ, בן 44 תושב גבעות, נהרג עם עוד שלושה מחבריו מגדוד 697 של עוצבת חצי האש, מפיצוץ מטען חבלה בפיר ממולכד ליד מסגד במהלך הקרבות בעזה. בהלוויתו סיפר שלום וייל, שניהל את ביה"ס לפני הרשקוביץ, על התלמיד הבוגר שהציק לצעיר ממנו.

"יוסי זימן אותו לשיחה והוא ישב מבויש בכורסה. להפתעתו, יוסי הניח יד אבהית על כתפו ובמבט אוהב אמר לו, בטון מתוק: 'אני מכיר אותך מכיתה ז', זה לא מתאים לך. מה קרה? איך אני יכול לעזור לך להתמודד?'

"הנער סיפר לו שהוא פשוט צריך שאבא שלו יתייחס אליו יותר, שכואב לו המרחק ביניהם. יוסי הרים טלפון לאבא שלו וסגר את הפינה. 'עכשיו', אמר לו, 'נראה אותך מתקן את המעשים שלך עם התלמידים הצעירים ממך'. כשהנער יצא מהחדר, הוא היה נחוש לתקן את העולם שלו", סיפר וייל.

יוני רוזנק, רב ביה"ס: "יש כל מיני סוגי מנהלים. יש פרזנטורים, ראש החץ שכולם הולכים אחריהם, אבל יוסי היה סוג של מנטור עבור כל אחד מאנשי הצוות. הוא הגדיר את עצמו כמחנך כיתה - כיתת המורים. הוא ידע מה קורה עם כל אחד, עזר ותמך. כך הוא עבד. הייתה הרגשה מאוד חזקה שהוא רואה את המורים שלו".

רוזנק נזכר איך בימי חמישי הם היו עושים "טיש" בלובי של בית הספר, יוסי עם הכינור והוא עם הגיטרה, ומרקידים את כל מי שעבר. "מי רואה דבר כזה, שמנהל בית ספר יושב עם הכינור שלו ומנגן? זה שדר עמוק מאוד עבור התלמידים".