מחיקת סוכות היא ה"בושה" האמיתית | פרשנות

כשנעמי שמר כתבה ב־1971 את "שלומית בונה סוכת שלום" היא שאבה את ההשראה לטקסט האופטימי מילדה בשם שלומית, בתם של זוג חברים, איה ורמי זהבי. ה"שלומית" התכתב לשמר היטב עם "השלום", וכך נולדו שורות גאוניות בפשטותן, שילדים ומבוגרים מזמרים עד היום: "...יקרה דבר נפלא פתאום: / יבואו השכנים/ כולם בהמונים/ ולכולם יהיה מקום".

ההחלטה של עיריית ת"א למנוע מארגון "ראש יהודי" להקים סוכה ברחבת זמנהוף, ולאסור עליו לקיים הקפות שניות בכיכר דיזנגוף בעוד כשבוע, היא היפוכה של האופטימיות השמרית, ובעיקר: כניעה לפופוליזם ולתכתיבי השוליים הקיצוניים. לא חכם. לא צודק.

לפחות בינתיים אני, כרבים אחרים, לא השתכנעתי ש"ראש יהודי" הפר את הנחיות העירייה והחלטת בית המשפט בליל יום הכיפורים האחרון, וגם אם הפר – "נקמה" מסוג זה אינה במקומה. סוכה במרחב הציבורי והקפות שניות התקיימו בת"א ובעוד מקומות בארץ מאז ומתמיד. לא את ארגון ראש יהודי עיריית ת"א מענישה, אלא חלקים מתושבי עירה שחפצים להרגיש שהם חיים במדינה יהודית, ולחוות את סוכות ב"ראש יהודי".

סוכה והקפות שניות במרחב הציבורי אינם כפייה, גם כאשר היוזמים והמארגנים הם אנשי "ראש יהודי". מי שרוצה - שיבוא. מי שלא רוצה – שלא יבוא. אבל מדוע לבטל? איזו מין דמוקרטיה זו שמוכנה "לסבול" רק את מה שנראה ומסתדר לה השקפתית, ואינה מוכנה להכיל את מה ששונה ואחר ממה שהיא מאמינה בו?

זכותם של ישראל זעירא וארגונו לנסות לקרב אנשים ליהדות, ואפילו להחזיר אנשים בתשובה, בדיוק כפי שזכותם של ארגונים אנטי־דתיים להחזיר אנשים בשאלה.

זו מהות הבחירה החופשית והדמוקרטית. "מחיקת" סוכות ציבוריות והקפות שניות מהעיר העברית הראשונה, היא ה"בושה" האמיתית. ממה פוחד רון חולדאי? ממה פוחדים פרנסי העיר ת"א? האם עמוד השדרה של החילונים כה חלש? או אולי הבחירות הקרבות מעצבות קבלת החלטות כה שגויה?

שילוב של מורשת מבית אבא והוויית החולין

ישראל זעירא ודומיו הם חלק מ"שוק הדעות" שמתקיים כאן, ושצריך לנהל אותו נכון ובחוכמה. החלטת עיריית ת"א היא ההפך הגמור, ואינה שונה מצנזורה על ספרים או על טקסטים וטקסים של דתות אחרות, במשטרים שישראל אינה רוצה להידמות אליהם. זו אינה חוכמה להיות ליברל רק כלפי מי שחושב כמוך. הגדולה היא לגלות סובלנות כלפי מי שחולק עליך ואפילו מרגיז אותך.

הרוח הנכונה היא רוחה של נעמי שמר ו"שלומית בונה סוכת שלום" שלה. שמר שילבה ביצירתה הענפה בין העולם היהודי לעולם הישראלי, בבחינת "הישן יתחדש והחדש יתקדש". היא חילצה ממסגרות וכבלים את העולם הישן של מורשת בית אבא, והלבישה על הוויית החולין לוויית חן מהמקורות ומהשורשים היהודיים. עיריית ת"א נוהגת אחרת. כל כך חבל.