"כשאני עולה במדרגות והשכנה יורדת, מי צריך לומר שלום - זה שעולה או זה שיורד?" שאל גברי במערכון שהפך לקאלט. תשובת המומחה צריכה להיות פשוטה: גם וגם. הפנמת המסר הזה היתה חוסכת לא מעט סיטואציות מביכות.
נתחיל מהסוף: ההתנהגות הברברית שמדינה שלמה ראתה אתמול על מטוס ישראייר אינה מייצגת את כלל עם ישראל. ממש לא. אנחנו לא כאלה. כך לא מתנהג הישראלי המצוי. אבל, וזה אבל גדול, בואו לא נהיה תמימים ולא נתעלם מהמציאות: יש לא מעט מאיתנו שיתקשו לקבל את סיכת החניך המצטיין בקורס הצוערים של משרד החוץ.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
חבר'ה, מה קורה כאן? לא ייתכן שבכל פינה יישמעו צעקות וקללות - בתור לקופה בסופר, בבנק, בקופת חולים או כשהאינסטלטור מגיע אלינו הביתה. זה לא ייתכן. זו אלימות, אלימות כדרך חיים. אז נכון: אנחנו עם עם פתיל קצר. אולי זה החום הכבד בקיץ ואולי הלחץ הביטחוני, אבל אסור שזה ייצא משליטה. ואתם יודעים מה הכי עצוב? הילדים שלנו רואים אותנו ולומדים מאיתנו כיצד להתנהג בסיטואציות חברתיות. תחשבו על זה רגע. תדמיינו את הבן או הבת הקטנים שלכם צועקים כך על כל העולם. זה מה שאתם רוצים?
אין לי כל כוונה להפוך למטיף של נימוסים והליכות, כי חטאתי לא פעם וסביר להניח שאעשה זאת שוב. אבל אחרי שגדלתי בחו"ל, במדינה שבה מייחסים חשיבות רבה לנושא, אפילו שאני חי בישראל כבר שנים ארוכות, אני עדיין פותח את הדלת לאחרים, משתדל לא לצאת ראשון מהמעלית, לא מגיע לעבודה בטרנינג ולא מתחיל שאלות ברחוב במילים "אח שלי". למה? כי זה לא אמור להיות ככה. כי אם לא תיתנו לנוסעים לרדת מהאוטובוס - אתם לא תוכלו לעלות. יש בזה היגיון. השיא מבחינתי היה שלט שהודבק על מעלית בפקולטה לחינוך באוניברסיטה שבה למדתי - "זכות קדימה ליורדים מהמעלית". כן, מה שאתם קוראים. כי כאשר ההיגיון לא פועל לבדו, אין ברירה אלא לקבוע כללים. אז נכון, זה לא רק הישראלים - גם האיטלקים "מתחממים מהר". אבל מה אכפת לי? אני לא איטלקי, והתנהגות האיטלקים לא גורמת לי גאווה או מבוכה.
כולנו שגרירים, גם בבית (הכוונה לישראל וגם לבית הפרטי) וגם בחו"ל. תפסיקו לצעוק. פשוט תפסיקו.