התאונה בכביש 40: מצבם של האב והילד בן השבע מוסיף להיות קשה והם מאושפזים בטיפול נמרץ, כך עדכנו הבוקר (חמישי) בבית החולים סורוקה בדבר התאונה הקטלנית שהתרחשה אתמול. אם המשפחה ביקשה שאבריה של בנה בן השנה שנהרג ייתרמו.
האמא עברה ניתוח והיא מוגדרת פצועה באורח בינוני, וכך גם בתה הצעירה. שני הילדים הנוספים מוגדרים במצב קל.
אם המשפחה אמרה לאחר שהתאוששה מהניתוח: "היינו בדרך לטיול על הילדים בעין עבדת ולאחר מכן לעל האש משפחתי ברתמים ופתאום ברגע אחד החיים התהפכו. זכינו בילד מופלא ומתוק בן עשרה חודשים שהביא לנו כל כך הרבה אור. מלא שמחה וחיוכים. היום אנחנו מחזירים את המתנה הזו לקדוש ברוך הוא ומקווים שהוא ייתן לנו כוחות להמשיך לגדל משפחה שמחה, להסתכל על מה שיש ולהודות. הבוקר חשבתי כמה שאליה ואני מבורכים שהחיים שלנו טובים ויש לנו הכל. אני מבקשת להתפלל לרפואה שלמה לאליה ולאורי, ושיהיה לנו כוחות. ומבקשת להודות לכל האנשים שעוטפים אותנו ודואגים ומטפלים. שנזכה להשיב בשמחות".
משה דומנוביץ', סבא של מעיין בן השנה שנהרג ואביו של איליה שמאושפז במצב קשה, אמר בכאב: "אני אבא של אליה, זה סבל גדול למשפחה. נזק עצום למשפחה. מדובר על כביש קשה. הנכד הקטן שלי נהרג. הבן שלי פצוע קשה. אני מבקש שכולם יתפללו לרפואת הפצועים. הנכד שלי גם פצוע קשה. בבקשה תתפללו לרפואתם. המצב של הבן והנכד קשה, זקוקים להרבה רחמי שמיים. התאונה הזו מפרקת משפחה. זה נחת עלינו כמו פצצה משמיים. היינו בחידון התנ"ך באירוע, בדרך לכאן".
רחל דומונוביץ', גיסתו של אב המשפחה: "המשפחה נמצאת במצב מאוד לא פשוט. כולנו בהלם וטראומה. זאת סיטואציה שמאוד קשה לעכל אותה. כאב ושבר שלא נתפסים. זה אובדן לא פשוט ויחד עם האמא, הבאמת גיבורה והאצילית, מקווים שנדע לקום ולהשתקם. ההלוויה תתקיים מחר וההורים לא יוכלו להשתתף בה. זה יהיה בליווי המשפחה הרחבה".
הטרגדיה של המשפחה מנוקדים אירעה אמש, ביום העצמאות, כאשר איבדו את בנם בן השנה, מעיין דומנוביץ', בתאונה חזיתית קשה בכביש 40 בצומת הנגב לכיוון דרום.
אביחי מימון, חובש במד"א שהגיע לטפל בזירה וקרוב משפחה, אמר: "חייבים לעלות את המודעות לנהיגה זהירה. חשוב לשנות את הנהיגה של כולנו, לנהוג יותר בזהירות ויותר באחריות ומצד שני לשפר את התשתיות של הכבישים בדרום ובוודאי בכביש 40. כשהגעתי לזירה, לא ידעתי שאלה בני משפחתי.
"בשלב מסוים אני מבין שזה בן דוד שלי, זה היה הלם גדול. אנחנו חברים מילדות. הרבה מהחגים ושמחות העברנו ביחד. אנחנו קשורים בלב ובנפש. זאת משפחה שורשית, ערכית. משפחה לתפארת. הם התעקשו לתרום את האיברים של הילד כדי שיצא משהו טוב מכל האירוע הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו