"שומר החומות" מאחורינו - אבל ההרתעה טרם הושגה

בואו לא נתבלבל, יש לשער כי דו"ח המבקר על מחדלי המדינה והנהגתה בפרעות מאי 2021, יטיל את האחריות הישירה להיעדר המשילות והריק השלטוני על המשטרה. זו, כידוע, נעלמה מהשטח בימי הפרעות הראשונים, ובפועל הפקירה את התושבים היהודים לגורלם. גם הדרג המיניסטריאלי - ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, והשר לשעבר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, נושאים באחריות.  

עם זאת, אסור שהפקת הלקחים, שנדרשת מצד מערכת הביטחון והדרג המדיני, תטשטש עובדה מרכזית אחת - במאי בשנה שעברה הפורעים ביהודים לא היו אנשי משטרה וגם לא נתניהו או אוחנה. היו אלה אלפי ערבים ישראלים שמרדו נגד המדינה ופתחו נגדה חזית נוספת. הפורעים האלו הזדהו כ"פלשתינים של הפנים" ולא כערבים ישראלים. זו היתה תחושתם אז - וזו תחושתם גם היום. הם ינקו לא רק מעלילת הדם השקרית "אל־אקצא בסכנה", אלא גם מתשתית תודעתית שרואה בהקמת מדינת ישראל "נכבה", "אסון" ו"קטסטרופה". אפילו "השיבה" - לא כעניין תיאורטי, אלא כתביעה ותקווה מעשית - נכחה בימי הפרעות.

חמור לא פחות היה הגיבוי שחלק מההנהגה הפוליטית והדתית של ערביי ישראל העניק לפורעים, לעיתים בשתיקה, לעיתים בעקיפין ולעיתים במישרין. צריך לקוות שמבקר המדינה בדק גם את אחריותם של אלה למה שאירע.

קשה לשכוח את דבריו של הח"כ לשעבר מוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב של ערביי ישראל. בנאום ששודר בטלוויזיה הפלשתינית בנובמבר האחרון, ברכה הסביר כי "לירושלים יש אחיות יקרות: יפו, חיפה, עכו, לוד ורמלה... בזמן האינתיפאדה האחרונה, מוקד ההתנגדות מול הדיכוי הציוני היה בערים אלה, שאותן ניסו להספיד, לעוות ולהסיר ממפת פלשתין. הן התקוממו ואמרו: כאן פלשתין. היא נקראה פלשתין בעבר, והיא נקראת פלשתין פעם נוספת".

גם ח"כים ערבים מרע"מ והרשימה המשותפת, שהגיעו לעכו לאחר הפרעות ותבעו לשחרר ממעצר פורעים ערבים, נושאים באחריות עקיפה לשלהוב היצרים בקרב ערביי ישראל. יש לציין כי אלה שתי דוגמאות בלבד מני רבות.העובדה המצערת מכל היא, שהמערכת שאחראית לביטחון הפנים במדינת ישראל טרם השיגה הרתעה מול פורעים בפועל ובפוטנציה מקרב ערביי ישראל. רק בתקופה האחרונה הותקפו יהודים על ידי ערבים. בראשון לציון יהודים הותקפו בעת שנסעו ברכביהם ליד מתחם יס פלאנט, ואף בירדן הותקפו ישראלים בעת ששטו בקיאקים.

האירועים "הקטנים" הללו הם  חלק ממיצג מתמשך שמלווה אותנו כאן כבר יותר משנה; מופע רחב־היקף של מיצגי אדנות והשתלטות פראית מצד ערבים, רובם צעירים, על חלקים של המרחב הציבורי שלנו. השתלטות הפגנתית, בוטה, קולנית, פרועה ובעיקר מתריסה. הגוונים שלה, כמו בימי "שומר החומות", הם במובהק לאומניים ודתיים.

הרתעה מול "חמאס עזה" אולי הושגה, אבל ההרתעה מול ערביי ארץ ישראל לא הושגה. האחריות, לפיכך, אינה מוטלת רק על המשטרה והדרג המדיני, אלא גם ואולי ראשית לכל - על חלק מערביי ישראל והנהגתם.