אגדות של הגדות

כבר 25 שנים שהאספן אבירם פז מקיבוץ משמר העמק אוסף חפצי יודאיקה ובעיקר הגדות מ־80 השנים האחרונות. חלקן מוצגות בימים אלה בתערוכת הגדות משנות ה־40 בספרייה הלאומית, אבל כמה מהן הגיעו לידיו רק בשבועיים האחרונים - ולמרות הידע הרב שצבר בנושא עם השנים, הן מצליחות להמשיך ולהפתיע את אבירם פז בכל פעם מחדש. 

ההגדות הישנות שמושכות את עיקר תשומת הלב של פז נכתבו על ידי חיילים, ניצולי שואה ועקורים. ההגדות החדשות־ישנות נוסחו בימי מלחמת העולם השנייה על ידי חיילים יהודים ששירתו לרוב בצבא הבריטי והושפעו ממאורעות שואת יהודי אירופה.

"הם לא לקחו את הטקסט המסורתי שמופיע בהגדה שאנחנו מכירים, המשופעת בתיאורי ניסים שנעשו בחסדי שמיים", מסביר פז. "אותם חיילים, פליטים או עקורים, ראו את עצמם כחלק מאותו סיפור שמתחיל במקרא. הם בנו את יציאת אירופה שלהם על בסיס הסיפור המקראי של יציאת מצרים ומלחמה על הארץ".

לאחרונה הגיעה לידיו של פז הגדה מסתורית שנכתבה על ידי חיילים יהודים ששירתו בשנת 1943 בצבא ארה"ב ולחמו בנאצים. תנאי השטח הקשים אילצו אותם ככל הנראה להשתמש בחומרים שהיו מצויים בשדה הקרב, וכך נולדה הגדה שנכתבה על גבי קרטונים של יחידת הצנזור, חלקה בכתב יד. נמצאת אצלו גם  הגדה נדירה מאוד של יחידת התובלה העברית 462 של הצבא הבריטי, אשר מרבית חייליה נספו בים בשנת 1943. "ההגדה שלהם טבעה יחד איתם, אבל השגתי עותק של הגדת היחידה משנת 1944, מייד אחרי שהיחידה שוקמה".

הגדה נוספת, משנת 1945, היא של יחידת התובלה העברית 468 אשר הגיעה זמן קצר קודם לכן לפז, וגם היא מתארת את רחשי ליבם של החיילים. בהגדה ניתן להבחין בין היתר באיורים של חייל נאצי משפיל יהודים על רקע להבות ובחייל עברי וחלוץ מניפים רובה וכלי עבודה חקלאיים כשברקע שדות חקלאיים ומגדלי מים. 

בהגדה אחרת, שנכתבה על ידי נשים מארץ ישראל ששירתו בחיל הנשים של הצבא הבריטי בשנת 1946, ניכרים סממנים מעט יותר אופטימיים. החיילות, שרבות מהן הגיעו מקיבוצים וממושבים, שירתו באותה עת בטורה שבמצרים. 

"הן ישבו שם באוהלים במחנה וציירו שרשרת ובתוכה מספרי פלוגות הנשים שהשתתפו בסדר", מסביר פז. "נוסח ההגדה משלב שירי אביב כנהוג בקיבוצים, אבל יש בה אלמנטים מאוד מעניינים: על פי הסיפורים, העבדים במצרים הביאו את האבנים מהמערות של טורה לבניית הפרמידות בגיזה. להגדה הזאת מצורפת מפה של יציאת מצרים".