רוצח אורון ירדן ז"ל יישאר בכלא: בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבימ"ש לעניינים מנהליים קיבל היום (ראשון) את עמדת הפרקליטות ודחה את עתירתו של צבי גור נגד החלטת ועדת השחרורים שלא לשחררו שחרור מוקדם מהכלא לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר.
גור נושא מאסר עולם לאחר שהורשע ברציחתו וחטיפתו של הקטין אורון ירדן ז"ל. העותר נדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב למאסר עולם בגין עבירת הרצח ובנוסף, הוטלו עליו 34 שנות מאסר בגין חטיפת קטין ממשמורת, סחיטה באיומים, וכן בגין עבירה של חטיפת קטין מכפר שמריהו שאירעה קודם לרצח אל אורון ז"ל.
הילד היה בן שמונה במותו, לאחר שנחטף ממרכז סביון בשנת 1980 כדי לדרוש כופר מבני משפחתו. בשנת 1999 נקצב עונשו של העותר ל- 45 שנים והוא עתיד להשתחרר שחרור מלא בעוד כחמש שנים.
העתירה הנוכחית הוגשה על החלטת ועדת השחרורים שלא לאשר לגור שחרור מוקדם ש מה-10 ביולי 2019 בין היתר, לאור כך ש"עיון בחומר שהונח בפני הועדה מעלה שלא ניתן לומר שהוא מבין את חומרת מעשיו ומקבל על עצמו את האחריות על ביצוע העבירות כהווייתן... שיקול נוסף שעמד לנגד עיניה של הוועדה הוא לחוק שחרור על תנאי, העוסק באמון הציבור "..בעת מתן ההחלטה, העותר נשא 39 שנות מאסר בפועל מתוך 45 שנקצבו לו, ושחרורו יהווה, לכן, הפחתה של שש שנים מעונש המאסר.
הוועדה סיכמה כי שחרורו של העותר שש שנים לפני תום מאסרו, בשים לב לנסיבות החמורות והבלתי נתפסות של העבירות שביצע, יש בהן כדי לפגוע באמון הציבור, ובעניין זה אין בחלוף הזמן כדי להקהות את אותו חוסר אמון שהחוק מתכוון אליו, בנוסף לעמדת נפגעי העבירות אשר הובאה באמצעות אחותו של אורון ז"ל, הגב' ליאורה ירדן, שתיארה את קריסתם והתרסקותם של כל אחד מבני המשפחה.
עורכות הדין גנית גדות כרמי ועינת בניטה מפרקליטות מחוז מרכז טענו כי החלטת הוועדה סבירה, כאשר שחרורו המוקדם של העותר יפגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק והתרעת הרבים. ההטבה המתבקשת על ידי העותר, שמשמעותה שחרור מוקדם חמש שנים לפני תום המאסר המלא, אינה סבירה בעת הזאת.
ביהמ"ש המחוזי קבע כי "...הוועדה קבעה כי העותר אינו ראוי לשחרור על רקע החומרה יוצאת הדופן של מעשיו.. והעונשים חסרי התקדים שהוטלו עליו. כמו כן, הוועדה התייחסה גם לבריחתו של עותר מבית הכלא, אשר גם אם התרחשה לפני שנים רבות, הרי שעולה כי עד היום הוא עדיין מתייחס באופן לא אמין לרקע לביצועה (לדבריו שמו לו בקפה חומר פסיכו-אקטיבי שגרם לו להזיות ולכן לא שלט במעשיו).
בנוסף לאלו, הוועדה ציינה את אופן התנהלותו ותגובותיו של העותר בכל הנוגע למעשים שהביאו להדחתו מן השיקום הפרטני.... נראה כי די בנתונים אלו שפורטו על ידי הוועדה כדי להביא לקביעתנו כי החלטת הוועדה בעניין זה היא סבירה ואינה מצדיקה התערבות שיפוטית.
עוד קבע ביהמ"ש כי "גם אם ניתן לומר באופן כללי שהעותר מצר על מעשיו ומביע חרטה עליהם, הרי שניתוח הנתונים מעלה שקיים פער ניכר בין קביעות בתי המשפט לבין תיאוריו של העותר. ניכר, כי העותר לא רק ממזער ממעשיו המחרידים כלפי אורון ירדן ז"ל, אלא מעלה סיפור עובדתי 'רך' בהרבה מהסיפור האמיתי, ככל הנראה בכדי להגן על עצמו מן הצורך להבין את חומרת מעשיו ולהתעמת עם המשמעות של מעשיו המזעזעים, כפי שקבעה הוועדה.