שלא כצפוי, החליטו המעצמות על הפסקה, ללא הגדרת זמנים, במגעים להסכם גרעין חדש. הנציג הרוסי אוליאנוב - שהתראיין לפני כמה ימים והתגאה (בצדק, מבחינתו) בכך שבהובלתו ובעזרת הסינים, עומדים האיראנים לקבל הסכם טוב בהרבה מזה שייחלו לו בחלומותיהם האופטימיים ביותר - התיישר להוראות ממוסקבה, והוביל להקפאת השיחות. אך הוא לא היה לבדו.
סבב השיחות בשבוע שעבר הפתיע כבר במהלך הפתיחה שלו. אף שהמוביל מהאיחוד האירופי הכריז שלא מדובר יותר במו"מ אלא בהכרעות פוליטיות, כל צד הגיע עם דרישות חדשות וישנות.
האיראנים הציגו לפחות שלוש דרישות חדשות: לפתוח את רשימת הישויות שיוסרו מרשימת הסנקציות, ולכלול בה את משמרות המהפכה וגופי הטרור שלהם; לנסח במדויק ערבויות ופיצוי למקרה של יציאה נוספת של ארה"ב מההסכם; ולהבטיח את תוצאת הסיום של חקירת התיקים הפתוחים על ידי סבא"א ביוני.
האמריקנים העלו דרישה חדשה לקבל התחייבות איראנית להפסקת התוקפנות במפרץ הפרסי, לרבות פתיחת ערוץ קשר ישיר בין איראן לארה"ב. אפילו הסינים העלו כנראה דרישות הקשורות להגבלות שהוטלו עליהם בעבר - ללא קשר למו"מ על הסכם הגרעין.
ואולם, הדרישה שככל הנראה "שברה את הכלים" היתה זו של הרוסים, להחרגת הסנקציות הכלכליות, שהוטלו עליהם בגלל הפלישה לאוקראינה, מן הסחר עם השוק האיראני - שייפתח בעקבות חתימת ההסכם.
מגרעות ההסכם
לפי שעה המגעים נכנסו להקפאה, אך מכיוון שכל הצדדים מעוניינים בהסכם, יש סיכוי סביר שבקרוב נראה את התחדשותם. מאחר שרוב הדרישות ניתנות לפתרון, למעט זו הרוסית, חשוב להציג בנקודת הזמן הזו את מגרעות ההסכם וסכנותיו, ולהצביע על הצעדים שישראל תידרש לעשות אם ייחתם (כנראה לבדה) ואם לא ייחתם (ביחד עם ארה"ב ושותפים נוספים).
ההסכם שהתגבש בהובלת רוסיה וסין זכה לתמיכה מלאה של הצוות האמריקני בהובלת רוברט מאלי, בניכוי חברי הצוות המובילים שלו שהתפטרו לנוכח התנהגותו הנרפית. זהו הסכם גרוע ומסוכן שיאפשר לאיראן הגעה בטוחה לפצצה בשנים הקרובות, מה שיוביל למרוץ חימוש גרעיני נרחב במזרח התיכון.
ההסכם, המבוסס בחלקו על ההסכם מ־2015, לא פתר אף אחת מבעיות היסוד - והוסיף בעיות חדשות. בהסכם "נכון" חייבים לוודא שאיראן לא תהפוך למדינת סף גרעינית ובטח לא למדינה גרעינית, אבל הטעויות הרבות במו"מ לא אפשרו אפילו להתקרב להסכם כזה.
אין בהסכם כלים ומנופים שייאלצו את האיראנים לנהל מו"מ נוסף ולהגיע להסכם "ארוך וחזק יותר", כפי שהבטיח ביידן. ההגבלות על תוכנית הגרעין יפוגו בקרוב על פי לוח הזמנים של ההסכם המקורי, ובוודאי כעת כאשר הסכם עתידי לא ייחתם בחודשים הקרובים.
ההסכם שגובש מבוסס רק על "היענות מול היענות", ויעניק לאיראנים את מלוא מבוקשם ויותר - מבלי לדרוש מהם כמעט כלום, למעט הפסקת חלק מההפרות הבוטות שנעשו במיוחד לאחר כניסתו של ביידן לתפקיד הנשיא.
סכנות ונזקים
המעצמות תאבדנה כמעט מיידית (ב־2025) את היכולת המעשית להפעיל את מנגנון הסנאפ־בק שאִפשר להפעיל מחדש את כל הסנקציות, ולא נותר להן מנגנון לחץ על האיראנים, שיקבלו, קרוב מאוד לחתימה, שחרור נכסים במאות מיליארדי דולרים.
עתיד החקירות הפתוחות של סבא"א הסתיים בתבוסה מבישה, לאחר ביקור מנכ"ל סבא"א גרוסי בווינה. הצדדים מציגים את ההסכמות כהישג מכיוון שבשונה מההחלטה על סגירת הטיפול ב־PMD בהסכם 2015, הפעם לא סוגרים את כל החקירות עם החתימה.
סבא"א סגרה את תיק החקירה על השימוש האסור באורניום המתכתי, והשאירה שלושה תיקים פתוחים שעליהם איראן צריכה לענות עד כינוס ההנהלה ביוני. האם למישהו יש ספק שלאחר חתימה אף אחד לא יעז לתבוע מהאיראנים תשובות אמיתיות ולאיים על ההסכם? אפילו ללא הסכם, לא נראה שביוני יקרה משהו. מעמד סבא"א שאמורה לפקח על ההסכם נפגע ללא תקנה, ואולי פיצוץ ההסכם יאפשר לתקן את הנזק.
ההסכם לא מטפל גם בפיקוח על הפעילויות הקשורות בפיתוח מערכת הנשק (SECTION T). נראה שההסכם החשאי מ־2015 בין הרוסים, האיראנים והאמריקנים, על חוסר הכוונה לאכוף פרק זה, נשאר בתוקף. ניתן להניח שגם ההסכם שגובש כולל מסמכים חשאיים והסכמי צד.
נוסף לכך, ההסכם כולל הסרה כמעט מיידית של מרבית הסנקציות - כולל אלו שהוטלו על ארגונים, ישויות ובודדים - ללא קשר לגרעין. וזה קורה בשעה שהחות'ים הנאמנים לאיראן תוקפים מתקני נפט בריאד ומאיימים להסלים את פעילותם, והאיראנים משגרים טילים בליסטיים מדויקים לעבר מטרות אמריקניות בעיראק. אין פרס גדול מכך לטרור השיעי.
המטרה: החלשת איראן
אם ייחתם הסכם ואם לאו, חשוב לחשוף כבר עתה את כל פרטיו הבעייתיים וליצור גל התנגדויות בבתי המחוקקים בארה"ב לקראת בחירות האמצע.
זו שעת כושר להפוך את ההתנגדות לדו־מפלגתית ולצרף אליה חלק מהדמוקרטים, כדי להעביר מסר שחזרה לעסקים עם איראן - מסוכנת מאוד. זו הסיבה שהאיראנים דרשו נספח הבנות שיקבע כי הם אלו שיגדירו אם ארה"ב (ובריטניה) ייצאו מההסכם בעתיד, ויבטיח להם כפיצוי חזרה לגיטימית להעשרה, ל־60 אחוז, כמו גם הרשאה להתקין אלפי צנטריפוגות מתקדמות.
בטווח הזמן הבינוני והארוך, ישראל חייבת להיערך למסע להחלשת איראן בכל הדרכים - כלכלית, מדינית, צבאית, פוליטית, סייבר, כלים קינטיים, כלים רכים ומשפטיים ועוד - ולהשקיע תקציבים מתאימים בכל הממדים, כפי שכבר התחילה לעשות.
מנהיגי איראן חייבים להבין כי הסתיים העידן שבו ראש התמנון נשאר חסין, בזמן שהוא שולח את זרועותיו (שלוחיו במזה"ת ובמפרץ) לתקוף ולערער את היציבות. שינוי זה הופיע לראשונה בתפיסת הביטחון שפרסם נתניהו ב־2018, ושלאחרונה חזר עליה ראש הממשלה בנט.
המסע להחלשת איראן צריך להתבצע באחריות המוסד, צה"ל והשב"כ, עם משרד החוץ ועם הדרג המדיני באמצעות המל"ל. חיוני לבנות מנגנון להעברת המסרים אל דעת הקהל העולמית, בעיקר בארה"ב, תוך הדגשת האיום הישיר והגרעיני הצפוי לכל עיר בארה"ב לאחר שאיראן תשלים ניסויים בטילים בליסטיים בין־יבשתיים. אם לא ייחתם הסכם, ניתן יהיה לעשות כל זאת בשותפות עם הממשל האמריקני.
במקום להפעיל לחץ כלכלי מקסימלי משולב עם איום צבאי אמין, ארה"ב עמדה לחתום בווינה על "הסכם כניעה" מביש ומסוכן. מבלי שתכננה זאת, נוצרה לה כעת הזדמנות - בחסות ההפסקה בשיחות - לבנות עם ישראל תוכנית משותפת, שתיאלץ את איראן לנוע במהירות להסכם "ארוך וחזק יותר", הסכם שבאמת יחסום את דרכה לנשק גרעיני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו