נתניהו בישיבת הממשלה: "אין לי אמון יותר בראש השב"כ"

ראש הממשלה בנימין נתניהו תקף בחריפות את ראש השב"כ רונן בר במהלך ישיבת הממשלה שהתכנסה היום (חמישי) כדי לאשר את הדחתו. "אין לי אמון יותר ברונן בר. ברמה המקצועית זה ברור – הכל התחיל באותו לילה. אני גם לא מאמין בגישה שלו, אני לא סומך עליו ואין לי אמון שהוא ידבר איתי ברגע מכריע", אמר נתניהו. עוד הוסיף: "לא מקובל שראש שב"כ מכהן יקדם פומבית את אחת האופציות של ועדת חקירה. בצה"ל חלון ההזדמנויות נוצל להחלפת הפיקוד. צריך לנצל גם כאן ולאשר את זה".

עוד מנתניהו: "קיוויתי שלא נגיע לרגע כזה. חייב להיות אמון בין ראש הממשלה לראש שירות ביון. זה נכון לכל מדינה ובוודאי למדינה כמו ישראל, זה נכון בכל מצב ובטח בזמן מלחמה. איבדתי את האמון באיש. מיותר לדבר על אותו הלילה. רונן הוביל ניהול מו״מ חלש מאד, לצערי הוא בחר לגרור את הארגון שוב ושוב לדיונים פוליטיים לסוגיית וועדת החקירה לסוגיית החטופים, זו זכותו להחזיק בעמדה שונה זו לא זכותו לגרור את הארגון לוויכוחים פוליטיים".  נתניהו טען: "לפני חודשיים החלפתי את צוות המשא-ומתן. מיניתי את סגן ראש השב"כ לראש המשלחת כי לא היה לי אמון ברונן בר. מאז ההדלפות ירדו פלאים, ובמשא-ומתן מאוד מוצלח הצלחנו להחזיר חטופים".

עוד מסתמן, שבעקבות המכתב של ראש השב״כ שבו הוא לא מקבל מרות של הממשלה, הוא יסיים את תפקידו כבר ב-28.3 - בתוך שבוע.

לאחר דברי ראש הממשלה, גורם מדיני הדגיש כי "ממשלת ישראל, שממונה על השב"כ, איבדה כל אמון ברונן בר, שממשיך להיאחז בכיסאו תוך שימוש ציני במשפחות החטופים ושימוש פוליטי פסול בתפקידו כדי לתפור חקירות סרק מופרכות". לדבריו, "הייתה לרונן הזדמנות לפרוש בכבוד לאחר כישלונו הצורב בשבעה באוקטובר, כפי שעשה זאת הרמטכ"ל היוצא. אך רונן בר העדיף שלא להגיע לישיבת הממשלה שעוסקת בעניינו, רק כי פחד מלתת תשובות ובעיקר מלהשיב על שאלה אחת: מדוע לאחר שידעת על מתקפת החמאס שעות רבות לפני התרחשותה, לא עשית דבר ולא התקשרת לראש הממשלה - דבר שהיה מונע את האסון? אם רונן בר היה מבצע את תפקידו כפי שהוא נאחז כעת בכיסאו, לא היינו מגיעים ל-7 באוקטובר".

שר הביטחון ישראל כ"ץ: "כשאנחנו מדברים על נשיאה אישית באחריות חשוב לחדד על מה אנחנו מדברים. על טבח של 1,200 איש, על ילדים שרופים, זקנים, נשים שנאנסו וחוללו. עם המידע המודיעיני שהיה בידי ראש השירות היה מועבר בזמן, אפילו שעתיים קודם, חיים רבים היו נחסכים. חיל האוויר היה נערך ותוקף את נחילי המחבלים. אחריות אישית זה לא מושג ערטילאי, ולאחריות הזו יש משמעות כבדה וחמורה מאין כמותה".

שר החוץ גדעון סער, שהביע הערכה לשירותו של בר, הדגיש כי הממשלה היא המוסמכת לקבוע את מועד סיום כהונתו: "הטעם המרכזי בגינו אצביע בעד העברת ראש השב"כ מתפקידו היא אחריותו למחדל ה-7 באוקטובר, אחריות בה הכיר במפורש. כל האחראים האחרים – ראשי מערכת הביטחון – מימשו כבר את אחריותם וסיימו את תפקידם: ראש אמ"ן, הרמטכ"ל, אלוף פיקוד הדרום. ואני שואל – מה ההבדל?"

סער הבהיר כי "לא ראש השב"כ קובע מתי עליו לסיים את תפקידו, אלא הממשלה. מי שמוסמך לקבוע אם העיתוי מתאים – זו הממשלה. יש שטוענים: ומה בדבר אחריות הממשלה? הממשלה אחראית בפני הכנסת ומכהנת מכוח אמון הכנסת. מי שאינו מבין את ההבדל בין מי קובע את אחריות הדרג הנבחר (העם או הפרלמנט) לבין כפיפות גורמי המקצוע למרות הממשלה – החמיץ שיעור יסודי לעניין מהותו של משטר דמוקרטי".

בן גביר: "ראש השב"כ התנגד למשמר הלאומי. לשינוי התנאים של המחבלים בכלא. דווקא בגלל ההפחדות שלו בחול המועד סוכות לא עליתי להר הבית. וקרה אשר קרה.
הערת ביניים: אז אתה אשם יש לך אחריות. ביקשו מנציג שבכ בהערכות מצב לרשום את מה שבן גביר אומר. ראש שב"כ ששולח מרגל אחרי שר זה סוף הדמוקרטיה. כל פעם בקבינט כשבן גביר דיבר ראש השב"כ יצא".

השר שיקלי בישיבת הממשלה: לפני כחודש צפיתי בתדהמה בריאיון טלוויזיוני שבו ראש השב״כ לשעבר, יורם כהן, אמר שראש השירות המכהן, רונן בר, ״מרסן את כוחו״ מול ההתנהלות הנלוזה של ראש הממשלה. הדברים זעזעו אותי עד כדי כך שביקשתי לראשונה מאז כניסתי לחיים הציבוריים להיפגש עם ראש השירות באופן אישי.

בפגישה הבהרתי לרונן בר כיצד השתלשלות האירועים מאז השבעה באוקטובר הובילה ציבור עצום בישראל לאבד אמון בו ובשירות הביטחון הכללי. הציבור רואה כיצד ראשי השב״כ לדורותיהם – מאנשים כמו עמי איילון, התומך בגלוי בארגון ״שוברים שתיקה״, ועד יובל דיסקין ונדב ארגמן, שהביעו תמיכה בסרבנות שתוצאותיה הרות אסון – מגיעים כולם מאותו רצף פוליטי. הציבור רואה כיצד השב״כ מתערב בפרשה הפנימית של הנגד ארי רוזנפלד, עניין צה״לי מובהק שאין לו דבר עם ביטחון המדינה. הציבור רואה גם כיצד עוד לפני השבעה באוקטובר, שירות הביטחון הכללי היה עסוק באובססיביות בשר איתמר בן גביר, ובתחקירים שמתפרסמים כעת נטען שהפרות סדר בהר הבית היו חלק מהשיקולים של חמאס לתקוף. כל אלה מובילים למשבר אמון עמוק בין הציבור לבין השב״כ.

קיוויתי שראש השירות יפנים את הביקורת ויבין את גודל השבר, אבל במקום זאת הגיעו איומים – פעם דרך סימה קדמון, פעם דרך ירון אברהם, ולבסוף באופן גלוי מצדו של נדב ארגמן. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. במקביל, דו״ח מקיף של מכון JPPI מצא ש-85% מהציבור הלאומי – כלומר, רוב הציבור היהודי – איבד אמון בצמרת השב״כ, לעומת תמיכה של 75% בקרב תומכי האופוזיציה. הנתונים הללו ממחישים את עומק הפוליטיזציה שהשתלטה על הארגון.

לאור המציאות הזו – לאור הפוליטיזציה המסוכנת, לאור האיומים הבלתי מתקבלים על הדעת כלפי ראש הממשלה, לאור המכתב המשונה שכמעט כופר בסמכות הממשלה להחליף את ראש השב״כ, וללא קשר לאחריות הישירה של רונן בר למחדל השבעה באוקטובר – תמכתי במהלך המתחייב, להעביר את ראש השירות רונן בר מתפקידו בהקדם.

ראש השב״כ לשעבר, השר אבי דיכטר, הצביע בישיבת הממשלה בעד העברת ראש השב״כ מכהונתו: ״ראש הממשלה אמר בצורה כנה, קשה ועצובה שאין לו אמון בראש השב״כ. בניגוד למוסד שיש לו היבטים מבצעיים, לשב״כ יש גם היבטים אישיים הקשורים לראש הממשלה - ראש השב״כ אחראי על אבטחתו האישית של ראש הממשלה. לכן, כל הדברים האחרים בכלל לא רלוונטיים. במצב של חוסר אמון יש שתי אפשרויות: או שראש השב״כ יתפטר, או שיפוטר. ואם הוא לא מתפטר, אז הוא מפוטר״.

השר קרעי: "ראש שב"כ שאוחז בכסא בכוח לא שונה במאום מטייס שמסרב פקודה. בלי הגב של היועמ"שית, שעל פי פרסומים בתקשורת קיים ביניהם קשר חברי עמוק - עליו טרם קיבלנו גילוי נאות, לא היתה לו התעוזה לנהוג כאחרון הקפלניסטים".