אלמלא האקס פקטור שעומד לרשותנו לאחרונה, סביר שצה"ל לא היה יוצא למתקפת הפתע בעזה. כוחות נפש גדולים נדרשו כדי לשבור את השיתוק אליו נקלענו כתוצאה מהטעויות של הממשלה והצבא מאז השבעה באוקטובר, תחת לחץ הממשל האמריקני הקודם.
המראת מטוסי ומסוקי קרב של חיל האוויר לתקיפות ברצועת עזה// דובר צה"ל
היה גם צורך בעוצמה מנטלית אדירה כדי להתייצב מול החזית הקשה הנשקפת דווקא מבפנים, זו שכבר אתמול לא היססה להאשים את נתניהו וצה"ל ברצח החטופים שבעזה. הכל בגלל שהעזו שלא לתת לאויב תעודת נצחון, שגשוג וביטוח חיים. אבל צמרת המדינה קיבלה חיזוק ותבונה דווקא מוושינגטון, כאשר בפעם הראשונה מאז קום המדינה דוחפים אותנו מבחוץ לעשות את הדבר הנכון.
לא עמדנו בלחץ ושילמנו ביוקר
"בסירובה לשחרר חטופים חמאס היא זו שבחרה במלחמה", קבעה ההודעה הלקונית מהממשל האמריקני, שמשקפת את קצה קרחון המשענת האיתנה שסופקה לנו. שוב ושוב, ממלחמת סיני ועד יום הכיפורים, מלבנון השניה ועד להסכמים האיומים בעזה ובלבנון בסוף ימי ביידן, ההנהגה הישראלית לא עמדה בלחץ האמריקני.
התוצאות היו בהתאם - נמנענו מלהכריע את האויב ואפשרנו לו להתעצם מחדש, גזרנו על עצמנו עידנים של חולשה ודימום, בואכה סכנה קיומית. השיאים נרשמו, כמובן, כשהתעלמנו מבניית הכח של החיזבאללה והחמאס על הגדר, עד כדי פחד משתק מאזעקת כוחות לעמדות קרב בליל הששה באוקטובר ואימה מפני הריסת אוהל החיזבאללה על הגבול.
על רקע המורך, העדר המנהיגות וחוסר היכולת להתמודד עם הלחץ, בנו צמרת הממשלה ומערכת הבטחון קונספציות שנועדו להצדיק ולתרץ את השיתוק וגרמו לעיוורון לאומי. עיוורון שהלם את סיפורי המעשיות שסיפרו בבירות ארה"ב ואירופה, בין היתר לגבי אופיו ומטרותיו של השלטון האיראני.
והנה, לכל הספקנים שהבטיחו כי דונלד טראמפ לא רוצה עימותים ועוד יתהפך עלינו, באו אירועי השבוע האחרון והוכיחו עד כמה הם טועים. מעבר לתמיכה בריסוק הסטאטוס קוו מול עזה, ביום שני שינה טראמפ את המשוואה הכוזבת שהציב המערב בדור האחרון, שניתקה בין מרכז העצבים של השטן – טהרן, לבין זרועותיו השונות, מהחות'ים ועד חיזבאללה וחמאס. הנשיא האמריקני הזהיר את האיראנים, לראשונה, שמעתה הם אחראים - כל צעד תימני עוין ייזקף לחובתם. כמה פשוט ומחויב המציאות, עד כדי כך שקשה להבין כיצד זו לא היתה הגישה של הממשלים הקודמים.
האקס פקטור הזה מסביר גם את פרץ הקוממיות בו נתקפה ישראל בכל החזיתות, לראשונה מזה דורות. התקפות יום יומיות בלבנון, הפצצות עומק שיטתיות בשטח סוריה, אפילו חריש אסרטיבי במחנות הפליטים של ג'נין וטול כרם. כל מה שלא נעשה בכל ימי נתניהו כראש ממשלה, שלא לדבר על גנץ, לפיד, רבין ופרס, מתחיל להתרחש מאז שטראמפ ואנשיו חזרו לוושינגטון.
למדינת ישראל אין ברירה, היא לא יכולה להרשות לעצמה לתת לחמאס להתבסס מחדש, לשקם את יכולות ההתקפה נגדנו ולספק לו תעודת ביטוח לעשר שנים. וזו בדיוק המשמעות של מה שמכונה "שלב ב' בעסקה". היא גם לא יכולה לסבול פצצה גרעינית בידי איראן, החזרת החיזבאללה לקו מטולה ושימור יישות של טרור ביו"ש. כמה טוב שצץ גורם חיצוני ומופלא, המזריק למנהיגנו הנרפים זריקות של תבונה ואומץ. מי שאולי יצליח להבטיח שסוף סוף נקפיד על הקווים האדומים הללו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו