בנתיב המבוכה האסטרטגית

מתווה שחרור החטופים נמצא במחצית הדרך. לאחר חמש פעימות של שחרור חטופים ועיכוב בתחילת המו"מ למעבר לשלב ב' (אין להיות מופתעים מגרירת הרגליים של ישראל) ובתווך ביקור ראש הממשלה בוושינגטון והצהרת הנשיא טראמפ שהביאה למתווה פינוי אוכלוסיית עזה למדינות ערב (ואחרות), מתווה שנתן רוח גבית לאלה שעדיין חושבים על עצירת מתווה שחרור החטופים וחזרה ללחימה עצימה.

בין אם הצהרת החמאס ביום שני השבוע היתה טקטיקה של העברת מסרים לישראל, לארצות הברית ולמדינות ערב הקשורות למתווה טראמפ או ניסיון להפעיל לחץ על ישראל לדבוק במתווה המוסכם ולהתחיל את המשא ומתן על המעבר לשלב ב' או אפילו ניסיון להרוויח זמן כדי "לשפר" את מצב החטופים הבאים לשחרור אחרי שנבהלו מהתגובות בשבת האחרונה , הרי שאת תגובת ישראל יהיה קשה להסביר.

תגובתה של ישראל חשפה מבוכה רבה, הנובעת מהעדר אסטרטגיה, מניסיון ליישר קו עם נשיא ארצות הברית ובתחרות הריאליטי הזאת, נסיון לראות מי יותר מקצין עמדות ומי מתלהם יותר, רק שכחו שזה ריאליטי בחיי אדם וכל החלטה כזו עלולה להשפיע באופן ישיר על חיי אלו שנותרו בידי החמאס והם עדיין בין החיים.

שלוש תגובות מלשכת ראש הממשלה לאחר ישיבת הקבינט (ביום שני בערב) בתוך שעתיים חשפו את הבלבול, מהודעה ראשונה הדורשת מחמאס "לשחרר את החטופים", דרך ההודעה "דרישה לשחרור כל תשעת החטופים בשלב א'" ועד להודעה האחרונה "דרישה לשחרור כל 76 החטופים עד שבת הקרובה". כמובן שההודעה האחרונה מתכתבת באופן ישיר עם אמירתו של הנשיא טראמפ כנשאל בדבר בסוף ביקורו של מלך ירדן.

המשך המבוכה בשעות שלאחר מכן, שר הבטחון מיהר לאיים כי במידה והחמאס לא יחזיר את החטופים "ייפתחו עליו שערי הגיהנום", שוב מוטיב ידוע ומוכר... נכון, של הנשיא טראמפ.

העמדת חלופה צבאית ממשית ומיידית היא צעד נכון, כשאתה מאיים עם אקדח ללא מחסנית העומד מולך יודע, רואה ומתנהל בהתאם, כשהחמאס רואה את המהלכים בעין (ובכוונת מכוון הם נעשים כדי שייראו...), המסר מועבר גם ללא צורך בטיפוס על עצים של התלהמות ואמירות שלבסוף יותר יזיקו מאשר יועילו.

גם אם ישחרר החמאס מחר את שלושת החטופים כמתחייב במתווה המוסכם (וכולי תקווה שכך אכן יהיה), המבוכה והנזק יוותרו איתנו, הם ילוו אותנו להמשך מימוש הפעימות במתווה א' ואם נמשיך להתקדם במשא ומתן לשלב ב', גם שם. נתיב המבוכה בדרך להכרעות, הישראליות בעיקר החל להיסלל.

ההחלטה בין שימור הקואליציה לבין שחרור כל החטופים שיביא להפסקת המלחמה ובתנאים הנוכחיים, דה פאקטו לשרידותו השלטונית של בחמאס ברצועת עזה עוברת דרך מתווה הנשיא טראמפ ובסתירה מסוימת אליו ולהתנגשות בין מטרות המלחמה עליהם החליט הקבינט, שחרור החטופים ומנגד מיטוט החמאס מבחינת יכולתו הצבאית ושלטונו האזרחי.

ככל שנתקרב במעלה יישום שלב א' במתווה ולקראת סיום 42 הימים של שלב זה, נהיה עדים לעוד שבועות של רכבת הרים בדמות שבירת כלים וסטייה מהמתווה המוסכם וטיפוס לגבהים של הצהרות מתלהמות.

ישראל צריכה לעשות ככל יכולתה כדי לדבוק במתווה עליה הסכימה, להביא לשחרורם של כל אלה עליהם הוסכם, לפחות עוד תשעה שבין החיים, לא לקחת חלק בתחרות ההצהרות, בעיקר מאלה שאחרי זה יהיה קשה לעמת אותן עם המציאות – היה ומחר ישוחררו לפי המתווה שלושה מאנשינו, מה נאמר? שהחמאס עמד בהסכם או שהחמאס לא נענה לתכתיבים ולאולטימטום שבהודעה האחרונה שיצאה מלשכת ראש הממשלה לאחר התכנסות הקבינט?

ראוי שכל מקבלי ההחלטות ידבקו בהסכם המוסכם על כל שלביו ותנאיו ובהעדר אסטרטגיה אחרת (ולצערי אין כזאת), זה המינימום הנדרש.

הכותב הוא תת אלוף (מיל) צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי