מאחורי הקלעים של קבלת ההחלטות: לאחר חיסול נסראללה אפשר כבר לשאול - למה רק עכשיו?

מדוע בעצם ישראל חיסלה את נסראללה והאם הנסיעה לאו"ם הייתה תרגיל הונאה של נתניהו?
אין ישראלי שלא התפוצץ משמחה למשמע הבשורה על סילוקו של חסן נסראללה מחיינו. השאלה הקטנה שבכל זאת נשאלת היא - למה רק עכשיו?

משיחות עם גורמים בכירים המעורים בפרטים, מצטיירת התמונה הבאה. אסטרטגית, נתניהו סבר מתחילת המלחמה שיש לטפל קודם כל בעזה ורק אחר כך בלבנון. הוא לא אמר את זה במפורש כדי לא לחשוף קלפים לאויב, ומסיבה זו לא השיב לביקורת החריפה מאוד שתושבי הצפון ונציגיהם הטיחו בו לאורך שנת המלחמה. ואולם, אני יכול לומר בוודאות שזו הייתה הכוונה מתחילת הדרך.

לפני כחודש צה"ל הודיע על פירוק המסגרות הגדודיות של חמאס בעזה. ההודעה הזו נתנה את האות "להעביר את מרכז הכובד צפונה", כפי שהתבטא שר הביטחון גלנט מספר פעמים – אני מודה שעדיין לא מובן לי למה הוא היה צריך לספר על כך מראש לצד השני. האקט המשמעותי הראשון בלבנון היה פעולת הביפרים ב-17 בספטמבר, שישראל לא לוקחת עליה אחריות.

על פי פרסומים בתקשורת הזרה, התזמון שלה נבע מאילוץ מבצעי לאחר שבישראל גילו שכל מיני חיזבאלונים חושדים שמשהו לא בסדר עם המכשירים שלהם. כדי שלא לאבד את התועלת המבצעית וההרתעתית העצומה של הפעולה הסופר מתוחכמת, הוחלט לצאת לדרך. כך שלפחות על פי התקשורת הזרה, סוג של "אילוץ מבצעי" כפה את מועד פתיחת המערכה בצפון.

מיד לאחר מבצע הביפרים, חיל האוויר החל בהפצצה שיטתית של המחסנים, המשגרים, ריכוזי הטילים, הגשרים והמעברים לסוריה ולמעשה כל תשתית חיזבאללית אחרת שמוכרת למודיעין שלנו.
בנוסף, החלו סיכולים של מפקדים בארגון, בראשם ב-20 בספטמבר, פעולת הענק בה סוכלו איברהים עקל, ראש אגף המבצעים של חיזבאללה, עם 15 מפקדים נוספים של הארגון. כזכור, עוד לפני כן, ב-30 ביולי, חוסל "רמטכ"ל" חיזבאללה, פואד שוכר.

הרעיון מאחורי "סיכול המנהיגים, המחליפים של המנהיגים, והמחליפים של המחליפים", כדברי נתניהו באו"ם, הוא למנוע מצבא הטרור הגדול בעולם את היכולת לתפקד. וכאן אנחנו מגיעים לנסראללה. לאורך כל הדרך, האפשרות של חיסולו עמדה באוויר, ואולם לא הייתה החלטה. בסוף השבוע הקודם נתניהו הגיע למסקנה שנטרול נסראללה הוא אמצעי חיוני להוצאת הארגון מכלל פעולה.

"נסראללה לא היה רק פוסטר או נואם נאומים, כפי שכל מיני אנשים טוענים. הוא מילא תפקיד מכריע בפעילות המבצעית של חיזבאללה ולמעשה של כלל 'ציר ההתנגדות'. ראש הממשלה האמין שכל עוד נסראללה במשחק אי אפשר יהיה להגיע למציאות ביטחונית אחרת בצפון ושחיסולו יהווה נקודת מפנה", אומר גורם בכיר.

ביום שני שעבר נתניהו העלה את הרעיון בדיון מצומצם עם מספר שרים, אולם בעצמו עוד התלבט. למחרת ביקר ביחידה 8200 ואמר לחיילים ולמפקדים כי הוא "מתרשם עמוקות מהעבודה שנעשתה, ואני מתרשם לא פחות מהעבודה שתיעשה". הביקור שלו ביחידה לא נועד לבדוק דווקא את אופציית חיסול נסראללה, ואולם בכירים שמעורים בפרטים אומרים כי מה שראה שם שכנע אותו שהדבר אפשרי. הפרטנר הבא לדיונים היה ראש המוסד, דדי ברנע, שמיד עלה על העגלה. באותו יום נפגש נתניהו גם עם הרמטכ"ל בקריה והעלה בפניו את האפשרות של סיכול נסראללה. הלוי אמר לנתניהו משהו בנוסח, 'יש על מה לדבר אבל צריך לבדוק'.

הלוי גם טען שיש קודם להשלים את גריעת היכולות המבצעיות של חיזבאללה ורק אחר כך לחסל את ראש הארגון. בהמשך השבוע יטען, יהיו הזדמנויות מבצעיות עתידיות. הרושם של נתניהו היה שאינו מתלהב. בצה"ל מכחישים וטוענים כי ההפך הוא הנכון. שר הביטחון גלנט היה זהיר עוד יותר. הוא תמך עקרונית אבל אמר כי אין לצאת לפעולה בלי אישור אמריקני. לכך נתניהו התנגד בחריפות. הוא השיב כי לפעול אחרי שהאמריקנים אמרו 'לא', יהיה הרבה יותר גרוע.

על כל פנים, עוד ביום שני גלנט והלוי ביקשו ללמוד את הנושא ברצינות והגיעו מוכנים לישיבת הקבינט של יום רביעי לפנות בוקר. מי שהעלה בה את ההצעה לחסל את נסראללה היה ראש המוסד ברנע. חלק מהשרים הסתייגו, ביניהם סמוטריץ', שחשש כי בעקבות החיסול האמריקנים יכפו הפסקת אש על ישראל. סמוטריץ', היה מהיוזמים והדוחפים לחיסול נסראללה אך חשש שלאחר הסיכול האמריקנים יכפו הפסקת אש. התוצאה תהיה, הוא חשש, שישראל לא תוכל לאחר מכן להמשיך בגריעת היכולות של חיזבאללה. לכן הוא העדיף לוודא שקודם כל חיזבאללה מאבד מקסימום יכולות ורק לאחר מכן מביאים על מגש את ראשו של נסראללה.

ברוח זו, גלנט שב ואמר כי יש לתאם עם האמריקנים את הפעולה. "אין שם סיכוי", השיב לו נתניהו. "אתה תקבל מהם 'דונט'. ואם תעשה הפוך ממה שיגידו, המחיר יהיה יקר". ועדיין, נתניהו רצה שכלל הגורמים ישתכנעו בנחיצות הפעולה והשקיע שעות ארוכות בליבון ההסתייגויות. "הוא רצה לפרק את ההתנגדויות ולהביא את כולם להסכמה", מספר אחד הגורמים.

בינתיים הלכה והתקרבה הטיסה לאו"ם. כשהמריא אליה ביום חמישי לפנות בוקר, נתניהו לא ידע מתי תופיע ההזדמנות המבצעית לחסל את נסראללה. הוא כן לקח בחשבון שאם הדבר יקרה בעת שהוא באוויר, או בניו יורק, יוכל לשלוט באירוע מרחוק. מבחינה זו, אין ספק שכבר בטיסתו השלישית "כנף ציון", הוכיח את נחיצותו מעל ומעבר. הרי כבר בדרך לניו יורק מהמטוס נתניהו אישר את סיכול, מוחמד חוסיין סרור, מפקד היחידה האווירית של חיזבאללה.

ביום חמישי בלילה נערכה ישיבת קבינט נוספת בקו טלפון מאובטח. נתניהו שוב ניסה לשכנע את המתנגדים, אך סמוטריץ' הצביע נגד. ועדיין, רוב השרים הסמיכו אותו ואת גלנט לבצע את הפעולה כשהדבר יתאפשר. שעות ספורות אחר כך, מיד לאחר הנאום באו"ם, קטע את התדרוך המסורתי לכתבים ורץ ללשכה שנבנתה עבורו במלון בידי הצוות הטכני של משרד ראש הממשלה, כפי שקורה בכל ביקור. ממנה עקב אחרי מבצע "סדר חדש" - ששינה את פני המזרח התיכון.