הדרג המדיני לא מצליח לעמוד בלחץ משפחות החטופים וישראל תשלם מחיר גבוה

הגמישות הישראלית המנחה את עסקת החטופים שעל הפרק, מראה כי הדרג המדיני לא מצליח לעמוד בלחץ משפחות החטופים, אך בד בבד יש הבנה שהמערכה נגד חמאס לא צפויה להסתיים בקרוב. ההערכה היא כי המתווה שעליו דנים כולל מספר משמעותי יותר של מחבלים משוחררים עבור כל חטוף, לרבות רוצחים "כבדים", לצד הפוגה ארוכה יותר בלחימה.

בהינתן מערכה ארוכה בפתח ושעון חול שאינו משחק לטובת אלה שנמצאים בשבי, הדרג המדיני צפוי להכפיף את השיקולים הצבאיים לטובת השגת עסקה - גם אם בתנאים גרועים - כדי להתפנות ולהשלים את משימת הכרעת חמאס ללא הלחץ הפוליטי מבית. גורמים המעורים במגעים לעסקה חשפו אתמול בשיחה עם "ישראל היום" כי ההישג הישראלי כרגע הוא שהמתווכות יחד עם ראש המוסד דדי ברנע וראש השב"כ רונן בר, הצליחו לייצר שיח קונסטרוקטיבי שאינו כולל את הפסקת הלחימה. אך לצד ההישג הזה המחיר הנדרש עדיין גבוה, וכולל הפוגה ארוכת טווח בלחימה ושחרור מאות או אלפי מחבלים עם "דם על הידיים". גם המחיר הזה, מאיים על הישרדות הממשלה פנימה.

כפי שנחשף היום (שני) באתר "ישראל היום", ברנע ובר העבירו למתווכות מסר לפיו ישראל תהיה מוכנה להיות גמישה בכל פרטי העסקה: ימי הפוגה, שחרור מחבלים והגדלת הסיוע ההומניטרי. כל אלה תחת סייג אחד: סיום המלחמה לא על השולחן. עם המסר הזה יצאו קטאר, מצרים וארה"ב בניסיון להביא את חמאס לדון בפרטי העסקה, כשהוא יודע שמצד ישראל אין מוכנות לדון בסיום המלחמה מחד, אך יש נכונות ל"נדיבות" ביתר הפרטים. אמש נפגשו שרי קבינט המלחמה עם ראשי השב"כ והמוסד כדי להנחות אותם כיצד להמשיך את שיחות המו"מ שצפויות להתקיים עוד השבוע לקידום העסקה.

הנוסחה הישראלית החדשה למעשה דומה לזו שהונחה בפני חמאס בעסקה הקודמת, רק שהפעם מדובר בהיקפים שעשויים להטיל בספק את יכולת הצבא לחדש את המלחמה לאחר מכן. למעשה, הפוגה בת חודשיים ושחרור מחבלים עשויים להציב בסיכון לא רק 136 חטופים, אלא גם מיליוני אזרחים. למרות הסבר הדרג המדיני ש"פיגועים תמיד היו ויהיו", שחרור מחבלים לשטח מגביר את הסיכון לפיגועים. ובשעה שביהודה ושומרון יחגגו את שחרור המחבלים עם דגלי חמאס שמייצגים אידיאולוגיה רצחנית, בחודשיים שיקבל חמאס הוא יוכל לשקם חלק מיכולותיו ברצועה.

ארבע קבוצות לחץ

לכנסת הגיעו אתמול (שני) מייצגים מארבע קבוצות לחץ: משפחות החטופים ממטה רונן צור, משפחות חטופים מ"פורום תקווה", אימהות ללוחמים ו"הצופות". כשדיברו אל מול חברי הכנסת נחשף הפער האידיאולוגי בין הקבוצות. משפחות מטה החטופים דורשות לשעבד לכך כל אינטרס לאומי אחר, לרבות הגנה על מיליוני אזרחים. מבחינתם המדינה כשלה בהגנה על חיי אזרחיה ולכן עליה לעשות הכול לשחררם.

בפורום תקווה לעומת זאת דורשים להגביר את הלחץ הצבאי ולהשית הגבלות הומניטריות כדי "לחנוק את המחבלים" עד שישחררו את יקיריהם, היות ולדעתם אין סיבה לשלם בתופינים למחבלים צמאי דם. למרות הפער ביניהם, בשתי קבוצות המשפחות ניתן היה לראות את שותפות הגורל מאז 7 באוקטובר.

לעומתן, חברות פורום "הצופות" ביקשו להזהיר את חברי הכנסת והממשלה שלא ליפול קורבן - פעם נוספת - לקונספציה השלטת בצבא ובדרג המדיני, הרואה ברשות הפלשתינית שותפה לדרך. תרחיש האימה ממנו הן מזהירות נקרא "נחשול אדום", במסגרתו ישטפו מחבלים צמאי דם את היישובים ביהודה ושומרון. אימהות הלוחמים מבקשות לאפשר לילדים שלהן לנצח, ולא להקריב אותם על מזבח הנחות עבר שכבר גבו מחירים - סיוע הומניטרי למחבלים, הנחיות מסוכנות לפתיחה באש והפוגות מסכנות חיים.

המתח הזה בין ארבע הקבוצות, המייצגות אוכלוסיות וזוויות שונות בציבור הישראלי, יהיה זה שיכתיב בסופו של דבר את סוגיית המחיר שישראל תהיה מוכנה לשלם במסגרת עסקת חטופים. לא רק גורל החטופים מונח כאן על הכף אלא גורלם של 9 מיליון אזרחים. ויתור גדול מדי יכתיב את קצב מעשי החטיפה הבאים, כל חולשה תיתפס כפרצה שמזמינה את המתקפה הבאה. גם המערכת הפוליטית מתעוררת: הפוגה ארוכת טווח בלחימה תוביל לחישוב מסלול מחדש עבור בני גנץ מחד ובן גביר מאידך. הפוליטיקאים שמחוץ למגרש ממתינים וכבר משפרים עמדות.