ממוצע של חמישה אירועים אנטישמיים ביום בגרמניה (להמחשה) | צילום: רויטרס

לא להסיר מבט: יש מענה ליהודים תומכי החרם על ישראל

המציאות המדאיגה היא שמספר לא מבוטל מהקריאות להחרים את ישראל ולהעניש אותה - מגיעות מיהודים • חלקם גדלו בסביבה פרו-ישראלית, אך בקמפוסים בחו"ל הסבירו להם בלהט שהפלשתינים הם הקורבן

במערכה המתמשכת על מעמדה ועל שמה הטובים של ישראל בעולם, זהו הפרק הקשה ביותר. כל כך כואב האתגר, שרוב הקשורים אליו מסירים ממנו מבט, מתחמקים, עוקפים - כדי לא לדעת ולא לראות. אפשר להבין אותם. המריבות הנוראיות ביותר מתחוללות בתוך המשפחה, ובמקרה שלפנינו זו המשפחה היהודית.

המציאות המדאיגה היא שמספר לא מבוטל מהקריאות להחרים את ישראל, להעניש אותה, להוקיע אותה, לכפות עליה עיצומים, להגדיר אותה כמדינת אפרטהייד וכן הלאה - מגיע מיהודים. קשה להעריך מספרית מה חלקם, אך ברור שהוא משמעותי.

למעשה, הוא משמעותי כפליים. ראשית, משום שיש יהודים רבים בארגונים הקיצוניים. שנית, מפני שעצם השתתפותם בתנועה מעניק חותמת כשרות ללא יהודים, שלוקחים חלק במסע הדה-לגיטימציה.

"המרכיב היהודי" בתנועת החרם כולל שתי קבוצות עיקריות: האחד - המובילים, מפוליטיקאים כמו ברני סנדרס ועד אקדמאים כמו נעם חומסקי. הקבוצה השנייה היא של הפעילים, שכבת השטח, הצעירה בדרך כלל.

תלמידי הקולג' הללו מגיעים לפעמים מרקע ביקורתי מאוד כלפי ישראל. הם גדלו בבתים, בקהילות או בבתי ספר שבהם הוטחו כלפי מדינתנו כל ההאשמות והטענות, בלי שהיה סיפק בידם לשמוע את התשובות להן, או שהתשובות שהם שמעו לא סיפקו אותם.

לבסס את הצידוק המוסרי

הקבוצה השנייה, שהיא כנראה קטנה לא פחות, כוללת דווקא את מי שצמחו בסביבה פרו-שראלית. נערים ונערות אלה למדו טובות על ישראל ב"היברו סקול" או בבית הכנסת. הם שמעו את הסיפור הציוני הבסיסי, על האנטישמיות ועל השואה, מלחמות השחרור וששת ימים, והאמינו בכל ליבם במה שנאמר להם.

אבל אז, בקמפוס, התהפך עליהם עולמם. לפתע פתאום מסבירים להם, בלהט ובטונים גבוהים, שהיהודים הם אלה שמבצעים "ג'נוסייד" בפלשתינים. רובם נותרים משותקים לנוכח המתקפה. אחדים משיבים בכל זאת מלחמה. אחרים יוצאים מהאוהל הציוני - ומצטרפים לארגונים שרוצים להפיל אותו על כל יושביו.

רוב הגורמים שנאבקים במגמות החרם, כאמור, בורחים מהאתגר הפנים-יהודי. אך במקום לטמון את הראש בחול, דומה שהצד הפרו-ישראלי צריך בכל זאת להישיר אליו מבט, שכן נזקי ההתעלמות גדלים והולכים.

האם יש מה לעשות? בוודאי. הכלל היסודי הוא לבסס את הצידוק המוסרי למדיניותה של ישראל, כי המחרימים מנסים להכות את מדינתנו דווקא בנקודה החשובה לה ביותר, שהיא - הערכיות של מעשיה. ובכן, ככל שנוכל לנמק לעצמנו את צדקת הדרך, כך נוכל לשכנע בה גם את הצעירים היהודים בנכר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...