חותם נדיר בן 2500 שנה, הנושא את השם "עליהנה בת גאל", נחשף לאחרונה בחפירות רשות העתיקות בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים.
ההערכה היא כי בעלת החותם הייתה יוצאת דופן ביחס לנשים אחרות בתקופת בית ראשון וכי היה לה מעמד משפטי, שאפשר לה לעסוק עסקים ולהחזיק רכוש. חותם נוסף של גבר בשם "סעריהו בן שבניהו", נמצא בסמוך. שני החותמות נושאי שמות עבריים נחשפו בתוך מבנה רחב ידיים מימי הבית הראשון בחפירות רשות העתיקות בחניון גבעתי שבעיר דוד, בגן הלאומי סובב חומות ירושלים.
צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות
חוקרי רשות העתיקות ציינו כי: "מציאת חותמות נושאי שמות עבריים מתקופת בית ראשון היא לא דבר שבשגרה, ומציאת חותם שהיה שייך לאישה, זה דבר נדיר עוד יותר". לאחר תשע שנות חפירה של רשות העתיקות, בשיתוף רשות הטבע והגנים ועמותת אל עיר דוד, הצליחו החוקרים באתר להעמיק עד לשכבותיה של ירושלים הקדומה מימי הבית הראשון, שם ציפתה להם הפתעה.
בתוך המבנה, הבנוי אבני גזית מפוארות, נמצאו החותמות. להערכת החוקרים, יתכן כי המבנה הבנוי היטב שימש כמרכז מנהלי.
ד"ר דורון בן עמי ויאנה צ'חנוביץ ושלומה כהן, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, הסבירו כי: "חותמות אישיים, כמו אלה של עליהנה וסעריהו, שימשו לחתימה על מסמכים, ופעמים רבות שובצו כחלק מטבעת, שנשאו איתם בעליהם. בעת העתיקה, הם ציינו את זהותם, ייחוסם ומעמדם של בעלי החותם". על חותם האישה הנדיר, העשוי אבן חצי יקרה, נכתב בכתב ראי באותיות עבריות קדומות: "לעליהנה בת גאל". בעלת החותם מוזכרת כאן לצד שם אביה. ד"ר חגי משגב, מהאוניברסיטה העברית בירושלים, הדגיש כי: "חותמות שהיו שייכים לנשים, מהווים אחוזים בודדים מכלל החותמות שנמצאו. זאת, בשל מעמדן הכלכלי שהיה נחות בדרך כלל, לבד ממקרים יוצאי דופן כמו זה שלפנינו. השם עליהנה אמנם אינו מופיע בתנ"ך, ואין מידע נוסף על זהות האישה, אך העובדה שהחזיקה חותם, מעידה על מעמדה החברתי הגבוה".
צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות
ד"ר משגב הוסיף כי: "רוב חותמות הנשים המוכרות לנו נושאות את שם האב, ולא את שם הבעל. כאן כמו במקרים האחרים, הדבר עשוי להעיד על מעמדה הגבוה יחסית של עליהנה, שהיה תלוי במשפחתה המקורית, ולא במשפחת הבעל. יתכן שעליהנה שמרה על הרכוש ועל עצמאות כלכלית גם לאחר נישואיה ולכן נשמר שם האב, אולם אין בידינו מידע מספיק על החוק ביהודה בתקופה זו". השם "עליה" ידוע מחותם עמוני בן התקופה, והיא צורת הנקבה לשם המקראי הידוע "עלי". בכתב שבחותם ניכר דמיון לכתב של חותמות עמוניים, וייתכן שהדבר מעיד על מוצאו הזר של מי שגילף את החותם, ואולי על מוצאה הזר של עליהנה, ככל הנראה מעבר הירדן. ספר משלי מדבר על אשת החיל, שאחראית על פרנסת הבית, בזמן שבעלה עוסק בהנהגת הציבור ובמשפט בשערי העיר- " דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ... נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ, בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ".
ארכיון מסמכים, שהשתמר במדבר יהודה מתקופת בית שני מעיד על עסקיה של בבתא בת שמעון, בעלת קרקעות שהייתה בעלת מעמד משפטי, אבל בדרך כלל העדויות לעצמאות משפטית וכלכלית של נשים במקרא ובארכיאולוגיה הן מעטות, ונראה שהיוצאת מן הכלל מעידה על הכלל. החותם השני, שנחשף בחפירה, הכתוב בכתב ראי, נושא את הכיתוב "לסעריהו בן שבניהו".
השם סעריהו נזכר בחרס מערד, ומשמעו, ככל הנראה, ה' המתגלה בסערה.