מעט יותר מחודש לאחר פתיחת הסבב האלים ומבצע "שומר החומות" שהגיע בעקבותיו, ומצעד הדגלים חזר לעיר ירושלים. רק על העובדה הזו לבד יש לומר "דיינו". ביטול המצעד היה מהווה מסר רופס לחמאס ולשאר מחרחרי המלחמה באזורנו. אילולא ניתן היה לצועדים לצעוד בירושלים, לא היינו מקיימים כאן עוד מפגן לאומי כלשהו מחשש ל"פרובוקציה", לא ממש "להיות עם חופשי בארצנו".
עם זאת, רמת המוכנות של כוחות הביטחון, מתווה הצעידה ה"מרוסן", ומולם מטחי בלוני הנפץ בדרום מצביעים על בעיה: התהליך כולו מושפע מהמחשבה כיצד יפעלו בחמאס – האם יבעירו את השטח? האם ישגרו רקטות? והאם נראה שוב התפרעויות אלימות ולאומניות ברחובות הארץ?
בתום מבצע "שומר החומות" גרסתי כי צה"ל הביס את הזרוע הצבאית של חמאס – אופרטיבית וטקטית, אולם במישור האסטרטגי טענתי כי המבצע הסתיים בסימן שאלה באשר למטרה - החזרת ההרתעה לדרום. במבחן הזמן, למעלה משבועיים לתום המבצע נדרש לבחון – מי כאן המרתיע ומי המורתע?
במאזן הפעולות שהתרחשו היום ניתן להעמיד את פעולות ההרגעה ומניעת החיכוך של משטרת ישראל מול הפרובוקציות החמורות של חמאס בגבול, ובדגש על הצתת שדות הדרום, ויצירת נזק, הן כלכלי והן ביטחוני. נכון, המצעד עבר ולא היו אירועים בולטים בירושלים, אולי לא "נזכה" לראות היום מהומות, אך די באירועים בדרום בכדי להציג את מאזן ההרתעה כפי שהוא: עניינית, חמאס יותר מרתיע ופחות מורתע.
מתחיל בשריפה, מסתיים ברקטות
ישראל חייבת לפעול בעוצמה מול הפרובוקציה של הצתת השדות. אין להסתכל בכך כאילו מדובר בתגובה ל"פרובוקציה" הישראלית בירושלים. כל הסלמה בשנים האחרונות מתחילה בשריפות, ממשיכה בפיגועי אווירה, ומסתיימת ברקטות. שוב חוזר הניגון.
התגובה חייבת גם להציג את הממשלה החדשה באור נכון. אין ספק שהממשלה החדשה נבחנת ואין כאן שום תמימות מצד חמאס. אולם כרגיל, הפחד שלא לדרדר את המצב למלחמה ירתיע מלתת את התגובה הנדרשת. גם כאן אחזור ואומר: על ישראל להפעיל את צה"ל בעוצמה על מנת להשמיד את הזרוע הצבאית של החמאס והג'יהאד האסלאמי. על ממשלת ישראל לפעול לשינוי המצב בדרום מן היסוד, לנקות את הרצועה מתשתיות טרור, אמצעי לחימה ומחבלים. בסוף מבצע כזה הכוח הלוחם של חמאס יושמד או ייכנע. אם יבקש לברוח למדינת מקלט – בסגנון ערפאת ואנשיו בתום מבצע של"ג - לא נפריע להם. אין מקום לצבא נוסף בין הירדן והים התיכון – אף אחד לא יעשה זאת עבורנו.
אולם הסיכוי שנראה פעולה כזו מצד הממשלה החדשה כבר בימים אלו הוא לא גבוה. הכוחות המנוגדים הפועלים בתוכה, חוסר היציבות שלה וחוסר הניסיון הכללי ירתיעו מפני פעולה מסוג זה. לכן, על הממשלה לבנות את עצמה לפעולה כזו בעתיד הקרוב – לדרוש מצה"ל להציג תכניות מפורטות לפעולה שבסופה לחמאס לא יהיה כוח צבאי. הפעולה חייבת להיות ביוזמת ישראל ולא כהיגררות. על ממשלת ישראל להחליט היום – מתי לפעול, וכאמור לתת לצה"ל גאנט פעולה למוכנות מלאה.
בחמאס יזהו את המגמה די מהר, ויהיה עליהם להחליט אם לאתגר את צה"ל, או לנסות ולתעתע בנו עם רגיעה מופרכת. במצב הזה יידרש הארגון לקבל החלטה אסטרטגית: האם להמשיך ולהסלים, ולקבל מלחמה שבסופה יאבד את כוחו הצבאי, או לשנות את התנהלותו בדרום ולהשית ריסון מלא על כלל הפלגים.
אין מה לצפות מחמאס לשקט טוטאלי. אך מוכנות מלאה של צה"ל לפעולה עוצמתית כמתואר עשויה להחזיר את ההרתעה הנדרשת – גם בחמאס. סוף מעשה במחשבה תחילה, וכאשר יבינו שם שהחלופה לריסון היא כליה, סביר להניח שמה שהיה כבר לא יהיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו