יחסים דיפלומטיים עם לבנון? לפני שחולמים על נורמליזציה צריך לבסס את הביטחון

בהודעת לשכת ראש הממשלה על הפגישה שהתקיימה בא־נאקורה בהשתתפות נציגי ישראל, ארה"ב, צרפת ולבנון, נמסר כי הוחלט להקים שלוש קבוצות עבודה משותפות. הראשונה - לדיון ב־5 הנקודות שעליהן ישראל שולטת בדרום לבנון, השנייה - בסוגיית הקו הכחול ונקודות הגבול שבמחלוקת, והשלישית - בנושא האסירים הלבנונים שמוחזקים בידי ישראל.

בשמו של "גורם מדיני" דווח כי דיונים אלה הם חלק מתוכנית רחבה, וכי ישראל שואפת ל"נורמליזציה עם לבנון" ומעריכה כי זהו יעד בר־השגה, בעקבות השינויים שהתרחשו בארץ הארזים. בהתאם לכך, הוסבר גם שחרורם של חמשת האסירים הלבנונים כמחווה ישראלית שנועדה להשפיע על האווירה ולחזק את הנשיא הלבנוני ג'וזף עאון מול חיזבאללה ואל־אמל - מתנגדיו מבית.

בערוץ "אל־מיאדין" הלבנוני מיהרו להבהיר כי הקמת שלוש הוועדות היא בסך הכל חלק מיישום החלטה 1701, שלא תוביל לשיחות מדיניות ישירות, וכי בשום אופן אין לראותה כהצהרת כוונות בקשר לנורמליזציה.

השתתפותה של ישראל בשיחות בא־נאקורה נעשתה אמנם במסגרת הסכם הפסקת האש, אך לא ברור אם ישראל נגררה לכך או שהיא באמת רואה בכך הזדמנות. אם היוזמה לכך באה מצד ארה"ב וצרפת, אפשר לייחס זאת לרצונן לשמר את המומנטום החיובי שנוצר בעקבות הסכם הפסקת האש ובחירתו של הנשיא עאון. לשיטה זו, כינון מנגנוני הידברות, גם אם למטרות מוגדרות, יוכל לאפשר הרחבה של הדיאלוג וגלישה לכיוונים נוספים.

ואולם בראייתה של ישראל, כניסה לתהליך זה צופנת בחובה גם סיכונים. בראש ובראשונה - הסטת הקשב מהיעד העיקרי שלה ביחס לזירה הלבנונית: מניעת התבססותו מחדש של חיזבאללה בחסות חזרתם של התושבים השיעים. סיכונים נוספים הם עלייה על מסלול שיוביל להעצמת החיכוך עם לבנון - במקום להסכמות, כמו גם החייאתן של מחלוקות שיספקו עילה והצדקה להמשך המאבק נגדנו. במצב שבו אין באמתחתנו נוסחה בעלת סיכויים טובים לפתור מחלוקות, לא בטוח שנכון לפתוח או להעמיק את הדיון בהן, ובמיוחד כשחיזבאללה ואל־אמל ינשפו בעורפו של הנשיא עאון ולא יאפשרו לו להתגמש. 

חיזבאללה, שהפך במלחמה זו מ"מגן לבנון" ל"מחריב לבנון", יוכל להציג את עצם קיומם של הדיונים על הגבולות כהישג שהושג הודות למלחמתו הנחושה בישראל. 

ישראל כבר למודת ניסיון מר במתן מחוות לממשלים חלשים כדי לחזקם מול מתנגדים מבית. על פי רוב, השפעתן של מחוות אלה היתה כקצף על פני המים, ורק הזמינה דרישות נוספות. נכון לנקוט זאת במשורה, ורק כנגד תמורות מוחשיות מהגורם המקבל או מהמתווכות. 

כך או אחרת, היעד העיקרי של ישראל הוא למנוע את היווצרותו מחדש של איום ביטחוני כלפיה מדרום לבנון. יש ערך לכך שבמאמצים להשגת יעד זה היא גם תפעיל את כוחה, ולא תסתפק במאמציהם של  גורמים מקומיים או של גורמי צד שלישי.

ההחלטה הישראלית להמשיך לשלוט ב־5 הנקודות בלבנון נחוצה גם כדי לשמר מנוף לחץ על לבנון לממש את התחייבותה להסיג את חיזבאללה מצפון לליטני. אין לסגת מכך, בוועדה כזו או בוועדה אחרת. אבל חשובה מכך היא המדיניות שישראל תממש בפועל ביחס להפרות. נכון להמשיך לתקוף בשל כל הפרה וּלְגַבּוֹת את כוחותינו כדי שלא יהססו בפעילותם. על המפקדים לדעת כי בישראל הן ההנהגה והן הציבור מוכנים ליטול את הסיכונים להסלמה כתוצאה מתגובה נחושה, ובלבד שלא לחזור להכלה.

• הכותב מכהן כראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית