500 יום, והמלחמה לא תמה; עתידנו וגורלנו תלויים בלכידות החברה הישראלית

עסקת החטופים והפסקת האש בדרום ובצפון הביאו לדעיכת הלחימה, אך יש לה את כל הסיבות להתפרץ מחדש לעוד שנים - ועל כוחות הביטחון להיערך לכך בכל הזירות • למרות ההישגים הגדולים של צה"ל, ישראל נתונה עדיין תחת איום קיומי • ועם זאת, החברה הישראלית ליכדה עוצמות של הקרבה והתמסרות שלא היו מוכרות, והסתגלה באורח חסר תקדים למלחמה ארוכה

לוחם ביחידת המסתערבים בעת פעילות. צילום: דובר צה"ל

היום ה-500 למלחמה מסמן אפשרות שכל מה שקרה החל מבוקר 7 באוקטובר עד כה הוא אולי רק ההתחלה. עוצמת הלחימה אכן דעכה עם הפסקת האש ברצועת עזה ובלבנון, אך ייתכן שאין בכך יותר מאשר הפוגה במלחמה - שיש לה את כל הסיבות להתפרץ מחדש.

כבר חודש ימים שהמיקוד הישראלי מוכוון כולו לשיבת החטופים. ראוי לברך על שיבת כל חטוף ולהמשיך במאמצים להסדרת שלב ב' עד להשבת כולם, אך כוחות הביטחון בהובלת צה"ל חייבים במקביל להתכונן לחידוש הלחימה בכל הזירות.

החברה הישראלית ליכדה עוצמות. כיכר החטופים, צילום: AFP

בזירת עזה: מדינת ישראל לא יכולה להכיל את התבססותה המחודשת של נוכחות חמאס, שלטונית וצבאית. בהכרת האילוצים לתמיכה בינלאומית במאמצי השיקום, בוחנים בחיוב בהנהגת חמאס שכפול מודל הקיום של חיזבאללה בלבנון.

בהיגיון הזה, גם אם תתייצב ברצועת עזה חלופה שלטונית בהנהגת הרשות הפלשתינית, יש לשער כי כוחו החמוש של חמאס ימשיך להתקיים ואף להתעצם. בחלון הראווה הבינלאומי תפעל הנהגת רש"פ כישות לגיטימית, ומאחור - כמו חיזבאללה בלבנון - ימשיך חמאס לבנות איום צבאי חדש נגד ישראל.

בזירת לבנון: מחר תסתיים הפסקת האש המוארכת, ועל פי ההסכם צה"ל יידרש לנסיגה מלאה משטח לבנון. בינתיים, הוכר בדרג המדיני ובצה"ל ההכרח באחיזה ביטחונית ישראלית על אדמת לבנון, בחמישה מוצבים בשטחי מפתח בקרבת הגבול.

פעילות חטיבת יפתח (11) בגדה המערבית בלבנון, צילום: דובר צה"ל

גם ללא הכרח זה, מתוך חובת צה"ל לכפות מול חיזבאללה את תנאי ההסכם בדרום לבנון, מתפתחת דינמיקה להתפרצות מערכה חדשה בגבול לבנון.

באופן דומה, גם בזירות אחרות, ובהן סוריה ויו"ש, אין באופק סימנים מבשרי יציבות. מתוך טלטלת המזרח התיכון בעקבות המלחמה, נכנסו למעגלי ההתערבות וההשפעה שתי מדינות בעלות עוצמה צבאית ואזורית: טורקיה במעורבותה בסוריה, ומצרים בנוכחותה הצבאית הגוברת בסיני.

וכמובן, אין להתעלם מאיראן במאמצי התקדמותה לגרעין ובהמשך כל פעולותיה באזור.

כוח העמידה עמד במבחן

במשוואת האיומים הזו, למרות הישגים גדולים של צה"ל בלחימה בכל הזירות, מדינת ישראל ממשיכה להיות נתונה תחת איום קיומי רציני, במלחמה העלולה להימשך עוד שנים.

בתפיסת הביטחון הלאומית של בן־גוריון הודגש אמנם הצורך בסיום מהיר של המלחמה תוך הכרעה ברורה של האויב, אך את תפיסתו הוא גיבש בהקשר הביטחוני של שנת 1953. הוא לרגע לא חשב אז שמערכת הביטחון הישראלית תגרור את תפיסתו לעוד שבעים שנים.

באותן שנים ראשונות, בן-גוריון זיהה נכון את חולשת כוח העמידה של החברה הישראלית, ובשל כך בחר בחיזוק כוח המחץ הלוחם להכרעת המלחמה בשטח האויב בזמן קצר. אלא שבמהלך השנים, גם אויבי ישראל זיהו את חולשת כוח העמידה הישראלי לנשיאה בנטל מלחמה מתמשכת, ובנו שיטת מלחמה חדשה שמאתגרת את היכולת הישראלית להשגת הכרעה בשטח האויב בזמן קצר.

למרות זאת, החברה הישראלית ליכדה עוצמות של הקרבה והתמסרות שלא היו מוכרות, והסתגלה באורח חסר תקדים למלחמה ארוכה. ממדי ההסתגלות התבטאו קודם כל בצה"ל, והתגלו באופן מעורר השתאות גם בחברה ובמשק.

קהילת ניר עוז אחרי שחרור ירדן ביבס ועופר קלדרון, צילום: ללא קרדיט

מומחים בארצות ערב הכירו בכך ש"העמידה האיתנה של ישראל בשנה החולפת היא לא מה שציפו". המומחים ציפו שישראל לא תחזיק מעמד, שהלחצים מבית ומחוץ יכריעו אותה. תודה לאל, החברה הישראלית ברובה התלכדה והתחשלה.

ביום ה-500 למלחמה, למול סיכוני התמשכותה, חובה להזכיר בכל יום כי עתידה וגורלה של מדינת ישראל תלויים בימים אלה - לא פחות מימי תש"ח - בלכידותה ובאחדותה של החברה הישראלית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר