בכניסה לבסיס חצור של חיל האוויר ניתן לחשוב לרגע ששום דבר לא השתנה בשנים האחרונות. אבל כשממשיכים להתקדם אל לב־ליבו של הבסיס, מבינים היטב שמה שהיה לא יהיה עוד.
הבסיס עמוס מתמיד, והמפגש עם החיילים והחיילות הצעירים והפחות צעירים מעיד על כך שאנחנו בעיצומה של מלחמה. והדור הצעיר הזה, שהבטחנו לו שלא יידע עוד מלחמות, כבר 15 חודשים עסוק בשמירה על המולדת, פשוט כך.
לפני עשור הייתי כאן לכתבת יום העצמאות, וניסיתי את הסימולטור הנמצא במקום ושאליו טייסים מגיעים כדי לשמור על כשירות מבצעית למקרה שיצטרכו להגיב במהירות. מאז, כמובן, התהפך עלינו עולמנו, ופתאום לצד האימונים והשעות הארוכות בסימולטור נדמה שלטייסים שלנו יש אותן שעות בדבר האמיתי, בשמי המזרח התיכון.
לצד השינוי ברוח, בבסיס יהיה בקרוב גם שינוי חומרי. מתקן נוסף שנבנה בימים אלה יאפשר יותר עבודה על הסימולטור ויגוון את העבודה של הטייסים כך שיאפשר להם לעבוד במבנים גדולים יותר ויכיל יותר אנשי צוות אוויר. הבנייה שלו תסתיים בשנים הקרובות, וסביר להניח שכל הילדים שהבטיחו להם שעד שהם יגדלו לא תהיינה מלחמות כבר ישתמשו בסימולטור הזה, מה שיגדיל עוד יותר את הפער בין חיל האוויר כחול־לבן לבין חילות האוויר של חלקים רחבים מהעולם המערבי, ובטח מהמזרח התיכון.
בכניסה למלא"מ (מרכז לאימון משימתי) מחכה לנו מפקדו - רס"ן ת'. כיפה על ראשו, חיוך על פניו, ובעיקר הרבה סבלנות לכתב שתכף עומד לעלות בפעם השנייה בחייו על סימולטור של F-15 וכרגיל להביך את עצמו. מדבריו של ת', שהשתתף בתקיפה באיראן, ניתן להבין שבכל תקיפה כזאת, גם בסימולטור של חיל האוויר משתפרים, כי הם מאפשרים להבין טוב יותר את הטופוגרפיה של כל מקום ומקום, כולל מקומות שאיש לא דמיין שנהיה שם (צנעא, לדוגמה).
וזה בדיוק הדיון שילווה אותנו בביקור במלא"מ: עד כמה הסימולטור, ובטח בעידן של AI, יכול לדמות את התחושה האמיתית הזאת של מלחמה, שאנו נמצאים בה כבר 15 חודשים ולא רואים את סופה. "תראה, יש המון יתרונות לסימולטור, ולאורך השנים הוא באמת הולך ומשתפר", מסביר ת'.
"אני אחדד את זה - למעשה, בסימולטור אתה יכול להגיע למצבי קיצון שהסיכוי שהם יקרו באימון אמיתי או בקרב הוא קטן מאוד, אבל את הסימולטור אתה יכול להפוך לכזה ששם אותך כל הזמן במצבי הקיצון הללו. ואכן, קרה לא אחת שחיילים חזרו בשנה האחרונה ממבצעים רחוקים וקרובים והדבר הראשון שהם אמרו זה 'וואי, זה כמו בסימולטור', או לחלופין הציגו בפנינו דברים שקשורים לשיפור של הסימולטור".
מפקד הטייסת, סא"ל א', שהשתתף בתקיפה בתימן, מצטרף לשיחה כשאנחנו מתחילים לצעוד לעבר הסימולטור: "מלבד היתרונות הברורים של אימון, מעבר למה שהסימולטור יודע לתת 24 שעות ביממה, קודם כל צריך לזכור גם את העלויות הכספיות. בסוף יש פה חיסכון של מאות מיליונים עבור הצבא כמובן, ובטח בתקופה שאנחנו נמצאים בה עכשיו. זה לא שאתה יכול להתאמן בכל רגע ובכל מצב, ובסימולטור זה אפשרי".
"7 באוקטובר לא היה בסימולטור"
אני שואל את א' עד כמה באמת הסימולטור מדמה את מה שמתרחש פה בשנה האחרונה, כי הרי אחרי הכל, טוב ככל שיהיה, את מחדל 7 באוקטובר איש לא יוכל לחזות. "אז קודם כל נכון, 7 באוקטובר היה משהו שלא הופיע בשום סימולטור", הוא אומר. "אני חושב שכולנו, כמו כל הצבא, הבנו ולמדנו ממה שהתרחש שם, ומאז המצב השתנה לחלוטין, וגם ממה שקרה שם כולנו מנסים ללמוד. דבר נוסף, פיזיולוגית הסימולטור לא יכול לדמות כמובן את התחושה של המפגש עם כוח הג'י - זה משהו שאתה יכול לחוות רק כשאתה באוויר. ייתכן שבעתיד אלו השינויים הדרמטיים שיהיו בסימולטור, לדעתי, אם יצליחו להכניס אותם, אותה חוויה פיזית".
כשאני עולה על הסימולטור המפקדים לא מוכנים שאני "אטוס" בשטח של מדינות אחרות, ואני נאלץ להמריא מישראל ולהישאר בתחומי הארץ. הם ידאגו לכך שמטוסים זרים "יחדרו לכאן" ויתקפו אותי, אף שאחרי מה שקרה כאן בשנה האחרונה אילו מטוסי אויב כבר יכולים לתקוף אותי? בסימולטור אין עזתים על חמורים ובכפכפים, אבל בכל זאת אני "מותקף על ידי כוחות זרים", וכרגיל מסיים את הסימולטור ברמה שא' מגדיר "בקושי קורס טיס". לא יודע, אני מרגיש שהייתי מצוין, במיוחד בסיבובים שלקחתי ובתרגילים שעשיתי, אבל ת' מסביר לי שלקחתי סיבוב של "מטוס תובלה ולא של מטוס קרב".
אני מסביר לו שכמו בחניות בתל אביב נכנסתי בזהירות כדי לא לדפוק את האוטו שלפני ואחרי. הם כמעט צוחקים. לשמחתי אני מסיים את העניין בלי ורטיגו, וגם הצלחתי להפיל רסיסים מעל הים ולא לפגוע באוכלוסייה אזרחית. אתם יכולים להמשיך לישון בשקט, יש מי ששומר עליכם.
עוד דבר שאין בסימולטור, או לפחות לא הציגו בפניי, הוא איום הכטב"מים. הגדלים השונים, ההתמודדויות השונות שחיל האוויר ניצב מולן מאז שחיזבאללה והחות'ים נכנסו למערכה, מאלצים את כל המערכת הביטחונית על שלל גווניה להגיב במהירות.
"אנחנו יודעים להביא לאלביט את הנתונים, ותוך כדי המלחמה למדנו כמה מהר הם יודעים לכתוב קוד שיתמודד עם האיום של הכטב"מים בגדלים השונים", מסביר ת'. "זה מאפשר לכל המערכת, כולל לסימולטור, להתמודד עם הדברים בצורה אחרת ויעילה יותר, וכמובן יחד עם הנתונים שהטייסים מביאים איתם מהשטח אנחנו תוך יודעים להשתפר כדי המלחמה".
בעקבות הקידמה
עם כניסת ה־AI לעולמנו עולה השאלה לאן התחום הזה הולך בכל הקשור לשדה הקרב, ובטח כאשר אנחנו מדברים על סימולטורים. כשאנחנו פוגשים חיילות שיודעות לדקלם בעל פה את כל המבנה של המטוס ויכולותיו, אנחנו שואלים לאן הידע הזה ילך ככל שהטכנולוגיה תתפתח: "שאלת השאלות", אומר ת', "אני מניח שאנחנו לא יודעים לענות על זה עדיין".
א', מצידו, טוען בתוקף ש"אין ולא יהיה תחליף לחוויה האנושית, עם כל הכבוד לסימולטור, כשאתה בשמיים פיזית, גופנית, מנטלית - הכל נראה אחרת. נכון שהסימולטור מכין אותך למצבי קיצון, ואז גם במצבים קשים מנטלית כשאתה באוויר אתה יודע להגיב ברוגע, כי התאמנת בסימולטור, אבל עדיין יש אירועים שמתרחשים בשדה הקרב והסימולטור לא מדמה אותם, למשל אם חלילה אתה צריך לקבל החלטה שקשורה לנטישת המטוס, בסוף בסימולטור זה לא דומה לדבר האמיתי, כי כשאתה שם לבד ההחלטות שמתקבלות הן אחרות".
איני יודע אם סיבוב יחסי הציבור הזה נועד לחזק את הביטחון שיש לנו, לכולנו, באנשים המצוינים שמרעידים לנו את הבתים מדי ערב ("באמת סליחה שאנחנו ממהרים ליעד", צוחק עלי א'), או להחזיר לכולנו את האמון שאבד בכל מה שקשור למדינה ולצבא בשנה החולפת. כך או כך, ציניות בצד, בחצור אתה פוגש את מיטב הגברים והנשים שיש למדינה הזאת להציע.
גם אם נדמה שלעיתים החיבה לאקשן ולקרבות היא שמובילה את האנשים כאן, ובמטוס מרגישים ניתוק אי־שם בעננים, שלא קיים כמובן כשאתה נמצא עמוק על האדמה החרוכה בעזה. עדיין, בסוף היום, כשהשמיים שוב החלו לרעוד, התחושה היא שיש על מי לסמוך. וזה לא מעט במצב שבו המדינה הזאת נמצאת כרגע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו