לדחות את התגובה לאיראן? השיקולים שישראל ניצבת בפניהם

חיסולו של מנהיג חמאס יחיא סינוואר ביום רביעי האחרון הוא אירוע מעצב מציאות חדשה שעוד מוקדם להעריך את תוצאותיו.

מזה כשנה מנהלת ישראל מלחמה רב-זירתית בשבע חזיתות מקרוב ומרחוק. המלחמה החלה ב-7 באוקטובר 2023 מול המטרה העיקרית רצועת עזה ולצד התעקשות כמעט לאורך כל השנה לשמר את הזירה הצפונית מול חיזבאללה כמשנית. הצטרפותן של המיליציות האירנאיות בעיראק והחות'ים מתימן לא שינו את המיקוד ולא הסיטו את ישראל (ובצדק) ממטרותיה.

לכל בר דעת היה ידוע לפני תחילת המלחמה וביתר שאת לאחר מכן כי איראן היא המחוללת העיקרית של כלל החזיתות מסביב ישראל וכי היא בנתה טבעת אש מעל לעשור ליום פקודה. אולם רק בליל הכט"במים ב-14 באפריל ובעיקר אחרי ליל הטילים ב-1 באוקטובר נוצרה הדילמה: האם לפתוח חזית ישירה נוספת בדמות מערכה מול איראן? 

החלטה על מערכה ישירה מול איראן היא כבדת משקל ואיננה דומה להחלטה על מערכה כנגד חמאס ברצועת עזה או אפילו כנגד חיזבאללה בלבנון. שלושה שבועות מאז ליל התקיפה השני, בישראל מצהירים באופן רשמי, החל מראש הממשלה, דרך שר הביטחון ועד הרמטכ"ל כי ישראל תגיב בעוצמה על התקפתה חסרת התקדים של איראן.

אין מדינה בעולם שיכולה או צריכה להבליג על ירי של יותר מ-180 טילים בליסטיים עם ראשי קרב של עד 300 ק"ג לעבר שטחה ואזרחיה מצד מדינה הנמצאת מולה בעימות. 

לא מנהלים אסטרטגיית מערכה רק כתגובה לאירועים שמהווים הזדמנויות לניצול ומקסום מציאות שנוצרה תוך כדי.  הציפייה הייתה כי במערכה הניצבת מולנו ובראשה הזירה האיראנית - תתקיים אסטרטגיה שמתחילה בבירור התשובה לשאלות: איך עוצרים את איראן, איך מונעים ממנה יכולת של נשק גרעיני ואיך מונעים את המשך סבבי התגובה וההמתנה מולה?

במצב העניינים הנוכחי ישראל קרובה לכדי מימוש מטרות המלחמה מבחינת מיטוט חמאס ברצועת עזה והשבת תושבי הצפון בבטחה לבתיהם לאחר פגיעה משמעותית ביכולות, בתשתיות ובמנגוני הפיקוד והשליטה של חיזבאללה. אם בסופו של יום איראן תיוותר קרובה ליכולת גרעינית - האם גם אז נוכל לומר כי מטרות המלחמה הושגו וכי המציאות הביטחונית באזורינו השתנתה? 

ישנן מספר שאלות שעומדות מול ישראל בימים אלה. האם על ישראל להגיב כעת לתקיפה של איראן בראשית אוקטובר וליזום הסלמה משמעותית, או שמא חיסול סינוואר צריך להוריד לעת עתה את התגובה מסדר היום על מנת לשוב להתמקד ברצועת עזה ובשחרור החטופים תחילה? האם דחייה בתגובה תיתפס כחולשה על ידי אויבנו באיזור? האם דחייה תשרת את ישראל במטרת העל והיא מניעת יכולת גרעין מאיראן?

אסטרטגיה - לא מילת גנאי 

חיסול סינוואר לקראת סוף השבוע יצר הזדמנות לגיבוש אסטרטגיה, שהיא לא מילת גנאי. עדיין לא מאוחר לגבש כזאת ולהגדיר כי השגת המטרה מול איראן עוברת דרך חיסול נסראללה בביירות וסינאוור ברפיח.

חיסולם של שני השחקנים המשמעותיים שמשטר האייתוללות כשכפ"צ קדמי לשימור תוכניותיה ההרסניות ובראשן היכולת גרעינית מהווה הזדמנות לפגיעה משמעותית בכוונותיה ויכולותיה של איראן. לכן, אם התשובה לכך תהיה דחיית התגובה הישראלית ניתן ונכון יהיה לדחותה.

בעוד ישראל טרם הגיבה סוללת ה-THAAD האמריקנית נערכת בישראל והדי הפיצוץ מפעולות התקפה אמריקניות כמו כאלה שבוצעו לפני מספר ימים כנגד תשתיות תת קרקעיות של החות'ים בתימן באמצעות מפציצי B-1 נשמעים היטב עד טהרן.

הפעילות האמריקנית הזאת מעבירה מסר ישיר לישראל באשר לפתיחת מערכה והסלמה מול איראן, ימים ושבועות לפני הבחירות לנשיאות במדינה. כל דחייה בתגובה מתקרבת למועד הבחירות, כאשר ארצות הברית נמצאת עם יד על המתג בנוגע לנוכחות הכוחות האמריקניים באזור. 

אין ספק כי ארצות הברית היתה רוצה לראות דחיה בתגובה הישראלית לפחות עד לאחר הבחירות בנובמבר או לכל הפחות לראות תגובה מינורית שלא תדרדר את המזרח התיכון למלחמה איזורית, האם זה פוגש את האינטרסים הישראלים בנקודת זמן זו?

חיסול הבכירים, ביניהם נסראללה, סינוואר, מוחמד דף ואיסמעיל הנייה, יחד עם שלילת היכולות המהותיות של חמאס, פגיעה משמעותית ביכולת חיזבאללה והשמדת התשתית סמוכת הגבול הם הישגים שבמנותק מהמערכה מהווים הישגים חסרי תקדים שבכוחם לשקם את ההרתעה הישראלית ולהוות תשתית טובה לתנאי תחושת בטחון ובטחון לאזרחים.

לכאורה הם לבדם היו מספיקים להגיע למנגנון סיום והסדרה בתנאים שישראל תכתיב, אבל במציאות שנוצרה, אי אפשר לנתק את סיום המלחמה מבלי להתייחס למציאות שנוצרה מול איראן. חציית מחסום הירי הישיר לעבר ישראל תמשיך ללוות אותנו עוד זמן רב ותשפיע על הבטחון הלאומי ותפיסת הגנת הגבולות של ישראל.

אין החלטות קלות או פשוטות במציאות הנוכחית. כל החלטה באשר היא תהיה מורכבת, משמעותית וכזו אשר תשפיע על אזורינו ועל ישראל בפרט לעתיד הנראה לעין. גם אם ישראל תחליט לדחות את התגובה באיראן בנקודת הזמן הזו, ולהתמקד בהשבת החטופים, אסור לנו להוריד את העיניים מהמטרה הסופית של איראן - והיא תכנית הגרעין.

הגרעין האיראני לא יעזוב אותנו, וראוי כי נזכור ולא נשכח שביטחון לאומי זו ריצת מרתון המחייבת תכנון, סבלנות וחלוקת משאבים נכונה. איראן כבר כאן. 

הכותב הוא לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי