שקט בצפון יושג רק בעסקת חטופים

עוד לא הסתיימה מלחמת חרבות ברזל - והנה החל מבצע חיצי הצפון. לשתי מטרות המלחמה שלא הושגו (מיטוט חמאס והחזרת החטופים) נוספה מטרה שלישית: השבת המפונים הישראלים מאזורי העימות לבתיהם בבטחה.

זו השורה התחתונה: החזיתות קשורות זו לזו, ולכן יש כאן הזדמנות גדולה, אך גם סיכון אדיר. בנוגע להזדמנות - המבצע והפעילות בלבנון מחלישים את חיזבאללה ומייצרים פוטנציאל להתקדם במרץ למו"מ מול חמאס. את הישגי הפעילות הצבאית ישראל חייבת לתרגם למבצע מרהיב, אנושי ומציל חיים - חתימה על מתווה להשבת החטופים ולסיום המלחמה. זהו המפתח לכל החזיתות.

זוהי חובה מוסרית ולאומית, והמטרה הראשונה מבין מטרות המלחמה שישראל היתה חייבת להשיג. בניגוד לכל ההחמצות האחרונות במלחמה, הכשל בהשבת החטופים נבע מראש הממשלה, שלא רצה להשיג עסקה.

עכשיו, כדי להשיב את החטופים ולהשיג ביטחון ושקט בדרום ובצפון, בנימין נתניהו צריך לבחור לקדש את החיים, ולא לגרור את כולנו למלחמה אינסופית.

החזית בצפון לא רק מושפעת ממה שקורה בעזה - היא גם משפיעה עליה. הלחימה בצפון מסכנת באופן מיידי וישיר את יקירינו שבעזה, את האנשים שאקדח מוצמד לראשיהם, באופן הכי מוחשי שיש. 101 אחיות ואחים, בנות ובנים, אימהות ואבות ושני ילדים נמצאים כעת, יותר מתמיד, בסכנת חיים.

יש סכנה שלחץ צבאי עלה לבני ערובה אחרים בחייהם - כפי שהוא עלה לאחי בחייו, וכך גם בחיי איתי, יוסי, הרש, כרמל, אורי, אלמוג, אלכס, עדן, יגב, נדב ועוד רבים כל כך.

נתניהו, אתה רוצה להיות מר ביטחון? כל עוד 101 אנשים שלנו מופקרים בעזה, תוכל לשאת בקלון רק בתואר אחד - מר הפקרה.

שום מבצע מתוחכם של פיצוץ ביפרים או חיסולים ממוקדים לא ימחק את חטא ההפקרה. את זה אפשר לעשות רק באמצעות מתווה מציל חיים, שידאג בפועל לביטחון של החטופים ושל כולנו ולידיעה שמדינת ישראל תגן עלינו.

יש מתווה אמריקני על השולחן - אז שלח צוותי מו"מ שיסגרו את הפערים שנותרו. עכשיו, דווקא עכשיו!

בנימה הכי אישית, אני רוצה לספר לך, בנימין נתניהו, שנוסף על אבא שלי שנרצח, על אמא שלי שחזרה במצב רפואי קשה מהשבי ועל אחי שנחטף והופקר למותו בשבי, עכשיו גם הבית שלי בצפון נמצא תחת איום טילים - ועכשיו אני גם מפונה, כי אני לא מעוניינת לבדוק סטטיסטית כמה פעמים הברק עוד יכה בי.

הדבר שהכי מפריע לי לישון בלילה הוא לא המיטה המאולתרת, אלא הידיעה שגם היום, 355 ימים מאז טבח 7 באוקטובר, 101 אנשים מופקרים בשבי. חלקם כבר נרצחו, כי אתה לא הוצאת אותם בזמן, כשעוד אפשר היה להוציא אותם בחיים. עדיין יש רבים אחרים שאתה יכול וחייב להחזיר בחיים.

אז במקום לפתוח עוד חזית של מלחמה מדשדשת, עוד מעגל של שכול, אימה וסבל - עשה הכל כדי לסיים את המלחמה הנוכחית. לשם כך החטופים חייבים לחזור. עכשיו. הם המפתח לכל. הבא לנו ימים שקטים יותר בכוח ההסכמים, לא בכוח הטראומות והטילים.

הכותבת היא אחותו של אלעד קציר ז"ל, שנרצח בשבי חמאס. אמה חנה שוחררה מהשבי אחרי 49 ימים. אביה, רמי קציר ז"ל, נרצח בביתו בקיבוץ ניר עוז.