זה צפוי להיות שבוע משמעותי בלחימה בעזה. משמעותי לישראל, משמעותי לחמאס. מה שיקרה במהלכו יקבע במידה רבה את ההתנהלות לשבועות, ואולי אף לחודשים, שיבואו אחריו.
הקלפים כרגע בידי חמאס. עליו להחליט אם לתת אור ירוק לקידום העסקה לשחרור חטופים תמורת אסירים ביטחוניים שכלואים בישראל. בסוף השבוע דווח על מחלוקת בין חמאס עזה, שמונהגת בידי יחיא סינוואר, לבין חמאס חוץ, בהנהגתו של איסמעיל הנייה. העזתים רוצים עסקה עכשיו; בחוץ מתנים אותה בהפסקה מוחלטת של הלחימה.
איש בישראל לא מסוגל לערוב לכך שהחטופים יחזיקו מעמד כל כך הרבה זמן. הניסיון מלמד שככל שצה"ל מתקרב אליהם, כך גדלה הסכנה לחייהם
אם הדיווחים האלה נכונים, יש בהם סימן מעודד. אפשר ללמוד מהם שסינוואר וההנהגה סביבו עייפים מהלחימה וזקוקים להפוגה. בישראל יטענו מן הסתם שזה מעיד על כך שהם מושפעים מהלחץ הצבאי, ואולי גם חוששים לחייהם, ומקווים שההפוגה תאפשר להם להשתקם ולצבור כוחות להמשך. מי שמתנגדים לעסקה יאמרו שאסור להפסיק דווקא עכשיו: עוד קצת לחץ, הם יגידו, וחמאס יקרוס.
ההערכות המקצועיות מלמדות אחרת. חמאס רחוק מקריסה. צה"ל אמנם לוחץ אותו חזק בחאן יונס, אבל לא מצליח עדיין לפגוע בבכירי הארגון. צה"ל גם פועל שוב בימים האחרונים בצפון הרצועה, אבל חמאס מגלה בה ניצני שלטון מחודש - באמצעות שוטרים שהוצבו ברחובות, כולם מקרב אנשיו. וממילא רפיח וציר פילדלפי טרם טופלו, כך שלכל הפחות יידרשו עוד כמה חודשים עד שהמערכה בעזה תושלם.
איש בישראל לא מסוגל לערוב לכך שהחטופים יחזיקו מעמד כל כך הרבה זמן. ההפך הוא הנכון: הניסיון עד כה מלמד שככל שצה"ל מתקרב לחטופים, כך גדלה הסכנה לחייהם. יש לא מעט עדויות על כך שאנשי חמאס שמחזיקים בחטופים קיבלו הנחיה להרוג אותם אם יחושו בסכנה, וממילא בתנאים הירודים שבהם מוחזקים החטופים - מבחינת רפואה, מזון, לינה וסניטציה - קיימת סכנה מתמדת לבריאותם, בוודאי בחורף הקשה שפוקד את האזור.
בישראל כבר קיבלו החלטה ללכת לעסקה. השאלה היא באיזה מחיר. עניין אחד כבר ברור: על כל חטוף שישוחרר תהיה יממה של הפסקת אש, 35 ימים בהתחלה (ועוד שבוע כדי לדון בהמשך התהליך), ובמקסימום 143 ימים, אם חמאס ישחרר את כל החטופים, חיים ומתים, שהוא מחזיק בידיו.
שאר העניינים טרם סוכמו. חמאס חוץ רוצה כאמור את הפסקת הלחימה. ישראל הבהירה שזה לא יקרה. מה כן? הפסקת הפעילות (כולל טיסות), בדיוק כפי שהתנהל המתווה הקודם בחודש נובמבר. בצה"ל כבר הבהירו כי יידעו לשוב ללחימה עם השלמת העסקה, אם כי להפוגה יהיו מחירים בשיקום חמאס ובפריסה מחדש של אנשיו בשטח. מנגד, להפוגה יהיו גם יתרונות לישראל מבחינת היכולת לרענן כוחות סדירים, לשחרר אנשי מילואים ולטפל ברכבי קרב משוריינים, ואולי גם להשיב רבים מהמפונים לבתיהם, לרבות בצפון (במידה שחיזבאללה יצטרף להפסקת האש, כפי שעשה בסיבוב הקודם).
האתגר העיקרי יהיה לגשר על הכמות והזהות של האסירים הביטחוניים שישוחררו. חמאס ירצה לשחרר כמה שיותר, כולל את הגרועים שבמחבלים. נתניהו כבר הבהיר שלא ישוחררו אלפי אסירים, וקיימת התנגדות גם לשחרור אסירים שהשתתפו ברצח יהודים (עם דם על הידיים). גם אם ישראל תצלח את המכשול הזה כעת, הוא יעמוד בפניה בהמשך הדרך כאשר תידרש לשחרר את יתרת החטופים, ובעיקר את החיילים ואנשי כיתות הכוננות.
כראש ממשלה חתום נתניהו על עסקת שליט, שבמסגרתה שוחררו 1,027 אסירים, מהם 450 רוצחים, כולל סינוואר עצמו שחש מחויב לשחרר את חבריו לכלא שנותרו מאחור. ספק אם הוא יתפשר, והדילמה שתעמוד בפני הממשלה תהיה קשה ובעלת פוטנציאל נפיץ לא רק בכל הנוגע להמשך המלחמה, אלא גם למשפחות, לציבור, ואפילו לעתיד הקואליציה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו