זמן לקבל החלטות: מה תעשה ישראל ביום שאחרי?

המשימה העיקרית שבה נדרש אמש קבינט החירום לעסוק היא הגדרת ההישג המצופה מצה"ל במלחמה בדרום. בימים האחרונים נשמעו אמנם שלל הצהרות מפי גורמים שונים, אך מעבר לאיומים לא נקבעה שורה תחתונה ברורה שממנה צה"ל יכול היה לגזור תוכנית פעולה.

זה לא עניין סמנטי. במבצעי עבר בעזה הוטל על צה"ל לפגוע משמעותית ביכולות המבצעיות של חמאס, מבלי להשתלט על הרצועה ותוך הימנעות משהייה ארוכה בה. הפעם צריכה ישראל להחליט אם היא הולכת כמה צעדים הלאה, עד לעיקור מוחלט של הזרוע הצבאית של חמאס, ואף לנטילת השלטון ברצועה מידי הארגון, תוך הבנת האתגרים הכרוכים בכך - מנפגעים רבים בצד הישראלי ועד לאובדן הלגיטימציה הבינלאומית ולחשש מדשדוש ממושך. גם אם מהלך כזה יצליח, ישראל צריכה להחליט מה תעשה ביום שאחריו, מי ישלוט ברצועה ואילו יחסים היא רוצה לקיים עימו.

ההחלטות האלה נדרשות להתקבל כעת משתי סיבות עיקריות. הראשונה - צה"ל השלים את ההשתלטות על מרחב הגדר, והוא מתמודד במהירות ובהצלחה עם כל מאמץ לחצות אותה (אם כי לעיתים מתלווה לכך מחיר). השנייה - הושלמה צבירת סד"כ משמעותי בדרום שיאפשר פעולה נרחבת. גם ההבנה שחלון ההזדמנויות לכך שדעת הקהל וההנהגה הבינלאומית נותנות לישראל לפעול נסגר בהדרגה מחייבת מעבר מהיר להתקפה קרקעית, שעוצמתה והיקפה ייגזרו מהגדרת יעדי המבצע.

הכרח לשנות תוכניות

גורמים בכירים אמרו אמש כי המלחמה שנכפתה על ישראל חייבה שינוי בתוכניות המבצעיות שהוכנו מראש. הן יתבססו על הכתישה האווירית שמבצע חיל האוויר ביממות האחרונות בעזה, עם אלפי מטרות שהותקפו ופגיעה חסרת תקדים במבנים, בתשתיות ובאישים - כולל כאלה שנהנו עד כה מחסינות. בישראל אמנם מוטרדים מהאפשרות שבעזה יתפתח אסון הומניטרי על רקע המחסור בחשמל ובמים והיקף הפליטים האדיר, אך המבצע לא צפוי להיעצר בשל כך.

הדבר היחיד שיכול להסיט את המאמץ מעזה הוא מלחמה בצפון. זה בדיוק מה שמנסים לעשות כעת כלל הגורמים שפועלים בלבנון ובסוריה, בהובלת חיזבאללה והזרוע הלבנונית של חמאס. עם זאת, נראה שחיזבאללה מורתע - בין היתר על רקע האיומים המפורשים של נשיא ארה"ב ביידן ושיגור הכוחות לאזור - ומנסה לקיים מאזן משוואות לאורך הגבול מבלי לגלוש להסלמה נרחבת. מדובר במשחק מסוכן: שני הצדדים נמצאים בכוננות שיא ובעצבנות שיא, וכל אירוע מקומי עלול לגלוש במהירות לתבערה רחבה.

במציאות הזאת צה"ל צריך להקפיד יותר להימנע משגיאות, כמו ההתרעה אמש לכלל אזרחי המדינה להיכנס למרחבים המוגנים. גם ההתרעות על חדירת מסה של כלי טיס בלתי מאוישים, שהתבררו כשגויות, מתחו עוד יותר את העצבים הרופפים ממילא. טוב עשה דובר צה"ל כשמיהר להרגיע את הציבור, אבל אין בכך די. חמישה ימים לתוך המלחמה, נדמה שהגיע הזמן לשמוע דברים קצת יותר ברורים מהצמרת המדינית והביטחונית. זה חשוב להעברת מסרים לאויב ולעולם, ולא פחות מכך - לתיאום ציפיות עם הציבור הישראלי, שמוצא את עצמו חסר אונים ונסמך על העורף האזרחי בשורה של סוגיות - מאיתור קרובים ונעדרים, דרך טיפולים פסיכולוגיים ועד לסיוע במזון ובביגוד.

חיזבאללה מתלבט

גורמים שונים העריכו אמש כי אף ששני הצדדים לא מעוניינים בכך (לפי כל הסימנים), יש עדיין סיכוי של 50 אחוז לפתיחת מערכה בצפון. חיזבאללה מתלבט בין ניצול ההזדמנות לבין חששו שלבנון תוחרב באשמתו, ובמקביל - לגב האמריקני שישראל קיבלה היה אפקט סותר: מחד הרתעתי, מאידך כזה שמשדר שישראל חלשה ונזקקת לסיוע מבחוץ.

מהלך נרחב בעזה עשוי לפזר את הערפל הזה. סביר שהוא ילווה במאמצי הסחה אינטנסיביים יותר של ארגוני הטרור בצפון, אבל אם הוא יהיה אגרסיבי במיוחד, כפי שמסתמן - עשויה להיות מושגת בו הרתעה משמעותית בכלל הזירות. בכך יושגו שתי מטרות במקביל - מול חמאס ומול יתר הגורמים במרחב - אבל זה מותנה בנחישות ישראלית ברורה, ובהבנה שבפעם הזאת ישראל לא ממצמצת, אלא מתכוונת באמת ללכת עד הסוף.