הפעילות המקצועית והחשובה של צה"ל בג'נין היא בלתי נמנעת. היא תוכל אמנם לעצור את תהליך העתקתם של דפוסי הטרור העזתיים אל צפון השומרון, אך לא תחולל שינוי במאפייני המציאות הכללית באזור זה.
מגמת ההסלמה בתקריות הירי ובהפעלת מטענים כנגד כוחות צה"ל שפעלו בגזרה זו, כמו גם שיגורן (הכושל) של רקטות לעבר יישובי הגלבוע, המחישו את משמעות תהליכי ההתעצמות של גורמי הטרור באזור זה ולא הותירו לצה"ל ברירה אחרת, מלבד פעולה בעומק השטח. ישראל לא תוכל לאפשר ברחבי יו"ש היווצרות של תהליך דומה לזה שהתרחש בעזה.
היסטוריה של מרחב אלים
לג'נין היסטוריה של מרחב אלים. זוהי פריפריה גיאוגרפית, פוליטית, חברתית וכלכלית. מאז ומעולם, אחיזת השלטון המרכזי בה היתה רופפת. כך היה כבר בשנות ה־30, בימי המנדט הבריטי, שכוחותיו חיסלו באזור הכפר יעבד בגזרה זו את עז א־דין אל־קסאם, מי ששמו נישא ברבות השנים כהשראה וכסמל לחוליות הטרור של חמאס.
במהלך האינתיפאדה השנייה הצטייר מרחב זה כמעוז ההתנגדות הפלשתינית. הקרב במחנה הפליטים ג'נין נחשב לאחד האירועים הקשים במבצע "חומת מגן" ובמהלכו נגרמו לכוחותינו אבדות רבות. כמו היום, גם אז בלטו שיתוף הפעולה בין הקבוצות השונות במחנה זה, השימוש במטעני חבלה ובמלכודות נפץ, וההסתייעות באוכלוסייה ובמתקנים האזרחיים להסתתרות ולאחסון אמצעי לחימה. אתוס ההתנגדות של ג'נין הפך סמל לארגוני הטרור, וסיפק השראה למחבלים פלשתינים מכל האזורים.
עשרים שנה לאחר "חומת מגן" חזר מרחב זה והתבסס כמעוז הטרור בשומרון וכמוקד ליצוא מפגעים ופיגועים ברחבי יו"ש ובישראל. מטרת הפעולה של צה"ל היא לפגוע בתשתית הטרור, לעצור או להרוג מחבלים וסייענים, לתפוס אמצעי לחימה, לחשוף ולהשמיד מעבדות לייצור נשק, ולהסיג או לפחות לבלום את תהליך ההתעצמות של גורמי הטרור שהתבססו בו.
פגיעה מקסימלית בסיכון מינימלי
היעד המרכזי של מערכת הביטחון הוא להביא לפגיעה מקסימלית בתשתיות הטרור, תוך סיכון מינימלי לכוחותינו ומבלי להכניס למערכה זירות נוספות, וגם את הביקורת במגרש המדיני. על הרקע הזה חשוב להבהיר לצה"ל: עם כל החשיבות שיש לתת לשיקולים הללו, יש להתחשב לפני כן בשיקולים הנוגעים לביטחון כוחותינו. אתגר נוסף של מערכת הביטחון הוא לנטר ולסכל כוונות לפיגועי נקם מזירות אחרות, תוך כדי הלחימה בג'נין. הרצון לשמר את שגרת החיים באזורים שמחוץ ללחימה, לרבות כניסת פלשתינים לעבודה בישראל, מגביר את הסכנה לפיגועים גם מצד מפגעים בודדים - בהשראת האירועים בג'נין.
השב"כ יידרש לערנות בעניין זה מול גורמים מקרב ערביי ישראל ומול פלשתינים (במיוחד מצפון השומרון) שהשתקעו בישראל בתהליך של איחוד משפחות.
הרש"פ לא תעשה את העבודה
ועדיין, שאלת השאלות ביחס למבצע זה קשורה לתכלית המדינית שלו: מה יקרה ביום שאחרי הפעולה בג'נין. הגדרותיו הנוכחיות של המבצע אינן מבשרות שינוי במישור האסטרטגי. לאחר סיום המבצע תועבר השליטה באזור זה לידי מנגנוני הרשות הפלשתינית.
האם הרש"פ תפעל באופן אפקטיבי יותר כדי לשמר את המצב החדש? ספק רב. כבר עתה עמידתה מנגד לפעילות של צה"ל נתפסת בעיני חלק מהאוכלוסייה כמעשה של בגידה. יש להניח כי חמאס והג'יהאד האסלאמי יוסיפו לנגח אותה על כך ויעצימו את הטינה כלפיה. במציאות כזו, כלל לא בטוח שהיא תבחר לאחוז במושכות הסיכול.
אם נוסיף לכך את החולשות המהותיות של הרש"פ (חלקן תרמו להיווצרותה של המציאות בג'נין) ואת השפעת קרבות הירושה על כיסאו של אבו מאזן, קשה יהיה לבסס אופטימיות באשר לאפשרות שהמנגנונים הפלשתיניים ישמרו את ההישג הסיכולי של צה"ל במבצע הנוכחי.
האפשרות הסבירה יותר היא כי גם ביום שאחרי נידרש להמשיך ולסכל בעצמנו את פעולות הטרור (בשיטת "כיסוח הדשא"). תרומתה של הפעולה הנוכחית לכך תהיה בתנאים המבצעיים הנוחים יותר שהיא תספק לפעולות העתידיות של כוחות הביטחון.
הכותב הוא ראש מכון "משגב" לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית בירושלים, כיהן כראש המל"ל בין השנים 2017-2021 ונמנה עם צמרת שירות הביטחון הכללי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו