הבלגה תיתפס כחולשה, תגובה תגרור מערכה: כיצד תפעל ישראל מול לבנון?

סביר שאזרחים רבים תהו לעצמם הערב (חמישי), מרגע שפורסמו פרטי הפרשיה הביטחונית שחסתה ביממות האחרונות תחת איפול, על מה הייתה כל המהומה. בהשוואה לשמועות, שהפליאו לספר על דירה ששכרו המחבלים בצפת לטובת פיגוע בבית חולים בעיר ועל חטיפה של חיילים דרך מנהרה, המציאות התבררה כפשוטה בהרבה: מחבל חמוש במטענים שחדר לישראל, הפעיל בהצלחה חלקית מטען אחד בצומת מגידו, וחוסל לאחר מרדף כשניסה לשוב ללבנון.

אלא שזאת הסתכלות מצמצמת מאוד. צריך לבחון את האירוע הזה מנקודת מבט רחבה בהרבה, בשל המשמעויות העמוקות והפוטנציאל הנפיץ שלו לביטחון ישראל וליציבות האזור. זאת גם הסיבה שמערכת הביטחון קיימה בימים האחרונים דיונים קדחתניים, שהובילו גם לקיצור ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בברלין. על הפרק: החלטה ישראלית שהיא לא פחות מדרמטית אם וכיצד להגיב לאירוע, בידיעה שהדבר עלול להוביל להסלמה לא רצויה בצפון.

האירוע טומן בחובו כמה סימני שאלה טקטיים, וסימן שאלה אחד אסטרטגי. ברמה הטקטית, מבקשים צה"ל והשב"כ לברר קודם כל כיצד חדר המחבל לישראל. מדובר בעניין רב חשיבות: גבול הצפון אמנם לא סגור הרמטית והקמת המכשול החדש שבו תושלם (בהינתן העברת התקציב) בעוד למעלה משנתיים, אבל הוא מנוטר היטב בשלל סנסורים שאמורים לכל הפחות להצביע על נקודת ודרך החדירה, גם אם בדיעבד.

העובדה שיש עדיין סימן שאלה בנושא מעלה חשד שמדובר, שוב, במנהרה, מהסוג שחיזבאללה חפר במשך שנים וצה"ל השמיד במסגרת מבצע "מגן צפוני" ב-2019. הסבירות לכך נמוכה, ולו מן הטעם שחיזבאללה לא ימהר לסכן נכס אסטרטגי כזה בעבור פיגוע מוגבל. ועדיין, ולו למען שלוות נפשם של תושבי הצפון, ראוי שהאפשרות הזאת תישלל באופן מלא.

ביצוע חובבני

סימן שאלה קיים גם על הסיוע שקיבל המחבל (אם קיבל) מגורמים בתוך ישראל. הנהג שהסיע אותו נעצר ונחקר כעת, אולם לא ברור אם היה שותף לתכנית הפיגוע או שהמחבל שיטה בו. לא ברור גם מדוע הופעל המטען בצומת מגידו באופן כל כך חובבני (למרות שגרם לפציעתו הקשה של ערבי ישראלי), ומדוע המחבל לא השתמש בחגורת הנפץ ובנשק שלו כדי לבצע פיגוע נוסף.

המחבל עצמו חוסל בידי לוחמי הימ"מ משום שהיווה איום בזמן אמת, כאשר עצרו את הרכב שבו נסע סמוך לאדמית שבגבול הצפון. דעת הקהל הישראלית אמנם נוטה באופן ברור בעד חיסול מחבלים בשטח, אולם המקרה הזה מלמד דווקא על הצורך ההפוך: לו המחבל היה נתפס חי, אפשר היה להפיק מחקירתו מודיעין רב ערך על מי שלח אותו, מי הכין את המטענים, כיצד חדר לארץ והאם ישנם מחבלים נוספים שמתכננים לפעול בדרך דומה.

השאלות הטקטיות האלה חשובות לבירור במסגרת חקירת הפיגוע ועל-מנת לסכור טוב יותר את הגבול כדי לסכל ניסיונות פיגוע דומים בעתיד, אבל הבעיה העיקרית של ישראל היא אסטרטגית: מה גרם לחיזבאללה לבצע פעולה מלחמתית שחורגת מההבנות ההדדיות והלא כתובות בינו לבין ישראל.

אפשרות אחת היא שחיזבאללה חשב שהוא יוכל לפעול בחתימה נמוכה, מבלי שיוברר שהוא עומד מאחורי הפיגוע. זאת הנחת עבודה תמימה, משום שאופי המטען שונה לחלוטין מזה שמכינים הפלשתינים ביו"ש ובעזה, והוא דומה למטענים ששימשו את הארגון בתקופת שהותו של צה"ל באיור הביטחון בדרום לבנון במילניום הקודם.

עיתוי לא מפתיע

אפשרות שניה היא שחיזבאללה סבר שהאחריות תוטל על גורמים אחרים, למשל על החמאס שפעיל אף הוא בלבנון. גם זאת הנחת עבודה בעייתית, ולא רק מהטעם שחיזבאללה שולט במה שקורה במרחב הגדר ולא סביר שאירוע כה משמעותי היה מתקיים ללא ידיעתו. ממילא, גם אם חמאס היה אחראי לאירוע, ישראל הייתה מגיבה על אדמת לבנון כדי להעביר מסר מרתיע, ומחייבת בכך את חיזבאללה להגיב כמגן לבנון ולהתדרדר להסלמה.

אפשרות שלישית, ומטרידה מכל, היא שחיזבאללה מזהה את מה שהוא מפרש כחולשה ישראלית, על רקע הקרע הפנימי בארץ. סימנים לכך עלו בשבועות האחרונים בנאומיו של חסן נסראללה, וייתכן שהארגון החליט לבחון כעת את ישראל. העיתוי שנבחר – שבוע לרמדאן – אינו מפתיע, בידיעה שתגובה ישראלית עשויה להוביל להסלמה רב-זירתית במהלך החג, שתגרור לתוכה גם את יו"ש, עזה וערביי ישראל.

הדילמה הישראלית היא מה לעשות כעת. הבלגה תיתפס כחולשה, ותגובה חריפה מדי עשויה להיגרר לאירוע נרחב – עד כדי מלחמה – שישראל אינה חפצה בו. נדמה שישראל תנסה ללכת בין לבין, תוך שתעביר מסרים ברורים דרך גורמים מתווכים כדי למנוע אירועים דומים בעתיד. אבל מתבקש לומר שעוד לפני שהיא שומרת על גבולותיה החיצוניים, על הממשלה לדאוג שהעורף חסין והחברה מאוחדת, ובמלים אחרות: להניח בצד את המהפכה המשפטית, ולהתפנות לאירועים דחופים ונפיצים בהרבה.