יעדי המבצע כבר הושגו; המטרה: להשיג רגיעה

בצמרת המדינית־ביטחונית יש הסכמה מקיר לקיר כי מבצע "עלות השחר" השיג את יעדיו, ויש לפעול לסיימו בהקדם האפשרי.

דברים ברוח הזאת השמיעו כבר אמש הרמטכ"ל אביב כוכבי, ראש השב"כ רונן בר, וראש אמ"ן אהרון חליוה, בדיון הקבינט המדיני־ביטחוני שהתכנס בקריה בתל אביב. גם ראש הממשלה יאיר לפיד, ושר הביטחון בני גנץ, צידדו בדברים, ולפיכך סוכם להפעיל את כלל המנגנונים - מדיניים, תודעתיים, כלכליים וכמובן ביטחוניים - בניסיון לגבש מתווה שיאפשר השגת רגיעה בזמן הקצר ביותר האפשרי.

עד אז, ההנחיה לצה"ל נותרה כשהיתה: לשמר הגנה חזקה שתשלול הישגים מהג'יהאד האיסלאמי, ולעשות הכל כדי למנוע מהחמאס להצטרף למערכה. שני היעדים האלה – שהוגדרו כבר בראשית המערכה – הושגו עד כה במלואם, אם כי החשש הוא שככל שהלחימה תתארך, יגבר הלחץ על חמאס "לרדת מהגדר". בינתיים נראה כי לחמאס אין כוונה כזאת, אולם מספר גדול של בלתי מעורבים שייפגעו בעזה ואירועים חיצוניים (ובראשם הר הבית) עלולים לגרום לו לשנות מגמה.

במהלך ישיבת הקבינט אמש עודכנו השרים בחיסולו של ח'אלד מנסור, מפקד הג'יהאד האיסלאמי בדרום הרצועה. הבוקר אישר הארגון רשמית כי הוא חוסל, כלומר שבתוך 30 שעות איבד הג'יהאד האיסלאמי את שני מפקדיו הבכירים ברצועה (מנסור כיהן בתפקיד כ־20 שנה, והיה מעורב במספר גדול של פיגועי טרור ושיגור רקטות לישראל).

מדובר בהישג מודיעיני מרשים של השב"כ. חיסול מבוקשים ובכירים בארגוני הטרור הוא אירוע מורכב תמיד, משום שהם מודעים היטב לאיום התמידי סביבם ומתנהגים בזהירות מופלגת. הם מקיפים עצמם רק בנאמנים ומקפידים להחליף מקומות מסתור, וחלקם נמנעים באדיקות משימוש בטכנולוגיה או מחליפים טלפונים וכרטיסי סים בתדירות גבוהה.

לכן, הפגיעה בהם מסובכת גם בשגרה, ובוודאי בחירום – ועל אחת כמה וכמה בעת מלחמה. תייסיר ג'עברי, שחוסל ביום שישי, ידע שהוא על הכוונת מרגע שהחלה ההסלמה בדרום והתנהל בהתאם, ולמרות זאת הצליח השב"כ להביא מידע מדויק על מקום הימצאו, שאפשר לחיל האוויר לפגוע בו במדויק. יממה אחר-כך הביא השב"כ מידע מדויק על מיקומו של מנסור – שחוסל אף הוא. בכך, נקבע תקדים שבו כל הצמרת של ארגון טרור מחוסלת בתוך זמן קצר.

הג'יהאד נותר ללא פיקוד מסודר

אבל להצלחה המבצעית הנדירה הזאת יש גם צד שני. הג'יהאד האיסלאמי נותר כעת ללא מפקדים בכירים ברצועה, ומכאן גם בלי מי שיכולים לקבל החלטות משמעותיות. זה מתבטא, בין היתר, בהיעדר פיקוד ושליטה מסודרים על הלחימה, אבל גם בחוסר יכולת להחליט על סיומה. הבכיר היחיד שנותר בארגון הוא זיאד נחאלה, מנהיגו המדיני, שלא מגיע לרצועה אלא נע על הציר שבין דמשק לטהרן (שבה הוא ביקר בשבוע שעבר), אולם לא ברור עד כמה הוא משפיע באמת על פעילי השטח ברצועה, שנתונים כעת בצבת שבין חשש לחייהם לבין רצונם להמשיך בג'יהאד ולנקום את מות מפקדיהם.

לפיכך, נדרשת כעת ישראל למצוא דרכים יצירתיות להביא לסיומו של הסבב. אחד הרעיונות שעלו הוא להפסיק חד־צדדית את התקיפות, ולחדש אותן רק אם יימשך הירי מהרצועה. מי שמובילה את המאמץ למצוא פתרונות היא מצרים (ולצידה קטאר ושליח האו"ם לאיזור), שבכירי מנגנוני המודיעין שלה נפגשו בסוף השבוע עם משלחת של הג'יהאד האיסלאמי שהגיעה לקהיר, אך טרם השיגו עימם הסכמות.

המצרים מפעילים לחץ על החמאס, שיאכוף את מרותו ברצועה וימנע בכוח את המשך הירי. נראה שחמאס מעוניין בכך, לנוכח הפגיעה הקשה בתושבי הרצועה ובכלכלתה. כחלק מההסלמה מונעת ישראל את יציאתם של כ־15 אלף פועלים לעבודה מדי יום, ומגבילה את אזורי הדיג ומונעת מעבר סחורות לעזה. כל אלה מייצרים לחץ על האוכלוסייה, שמצידה מייצרת לחץ על הריבון – החמאס – בדרישה להשיב את השקט והשגרה.

הימנעותו של חמאס מהצטרפות ללחימה מלמדת שהוא חי בשלום עם הפגיעה בג'יהאד האיסלאמי, שאתגר גם את מרותו. הארגונים מרבים אמנם לשתף פעולה, אבל בחמאס לא אוהבים את ההתנהלות הפרועה של הג'יהאד האיסלאמי, והתנגדו למהלכים שביצע ואשר הובילו להסלמה הנוכחית. מנגד, כארגון ג'יהאד, מבין חמאס שעליו לאפשר לג'יהאד האיסלאמי לפרוק זעם על חיסול בכיריו, בטרם תושג רגיעה חדשה שתשיב את המצב לקדמותו – לרבות ההפרדה בין הזירות שעליה התעקשה ישראל, כאשר לא נכנעה לאיומי הג'יהאד האיסלאמי כי מעצרים ביו"ש יובילו בהכרח להסלמה בעזה.

בישראל מקווים שניתן יהיה להשיג רגיעה בתוך יממות בודדות, בעיקר משום שיעדי המבצע כבר הושגו כאמור, ומחיר הטעות עלול לגבור מעתה והלאה על כל הצלחה שתושג. עד אז, צריכה ישראל להמשיך ולשמר הגנה חזקה בעוטף וגם בעומק השטח, ולהמשיך להקפיד על פגיעה מדויקת בפעילי טרור והימנעות ככל הניתן מפגיעה בבלתי מעורבים.