משהו לא טוב קורה בחודשים האחרונים בשניים משלושת הארגונים שכפופים למשרד לביטחון הפנים. בכירים במשטרה, ועכשיו גם בשב"ס, מככבים בשורת תקלות חמורות שכמותן המדינה לא ידעה זמן רב.
המשטרה - בשל הכישלון המודיעיני שלא חזה את המהומות בערים המעורבות ולאור חלקה באסון מירון, ושירות בתי הסוהר - בשל קריסת המערך המודיעיני בכלא גלבוע. המחדלים והכשלים נמצאים תחת ביקורת ציבורית חריפה - ועוד בתקופה שבה השר הממונה על מפכ"ל המשטרה ועל נציבת שב"ס הוא לא זה שמינה אותם, והשקפתו הארגונית שונה משלהם.
אחת הטענות שמשמיעים לאחרונה בשיחות סגורות בכירים בשני הארגונים הללו היא שהתקלות קשורות בראשי הארגונים. לאור העובדה שחל עיכוב במינוי הבכירים בשל המשבר הפוליטי בישראל והזמן שלקח להקים ממשלה קבועה, קצינים איכותיים פרשו ובמקומם קודמו לתפקידי המפתח קצינים לא מוכנים. מה שבטוח זה שאת הנזקים התדמיתיים וההרתעתיים שנגרמו לשני הארגונים הללו ייקח זמן רב לתקן.
ביום שבו נכנסה לתפקיד לפני שמונה חודשים, אמרה נציבת שירות בתי הסוהר רב־גונדר קטי פרי: "בהתמודדות אל מול האסירים הביטחוניים נדרשת מדיניות נחושה וראייה אסטרטגית רחבה, מתוך הבנת מקומנו ותפקידנו כזרוע ביצועית ביטחונית נוספת בהתמודדות עם איומי הפח"ע והטרור. הסוהרים עומדים בחזית ונדרשים למגר את הסיכון הנשקף מאלו שפגעו באזרחי ישראל וניסו לערער את עצם קיום המדינה".
ביום שני לפנות בוקר התברר שדיבורים לחוד ומציאות לחוד. שירות בתי הסוהר התמודד בעבר עם בריחה של אסירים מסוכנים. כל מקרה חשף ליקוי אחר, והדעת נותנת שכל תחקיר נלמד ומסקנותיו הוסקו. העובדה שמחבלים הצליחו לברוח מכלא שאמור היה להיות עם רמת אבטחה גבוהה, ועוד אחרי שהתגלתה כבר פרצה בעבר - מצביעה על כך שכלום לא נלמד.
מחדל הבריחה הפך לשיחת החג כמעט בכל בית. הזעם והתמיהה כל כך גדולים, שהאחריות אינה יכולה להסתיים במגדל השמירה, אלא היא נמצאת עמוק בתוך תרבות החפיף של המערך המבצעי, המודיעיני והפיקודי של הכלא ושל צמרת המחוז, שהיתה אמורה לוודא שכל הנהלים והפקודות שאמורים לסכל בריחה מיושמים.
השיטה: שקט מדומה
סוד גלוי הוא שהאסירים הביטחוניים מנהלים את אורח חייהם בכלא בתמורה לשקט מדומה. ב־2019 אימץ השר לביטחון הפנים לשעבר גלעד ארדן מסקנות של ועדה שהקים, אשר המליצה להחמיר את תנאי הכליאה של המחבלים ולחזק את ההרתעה מולם. "נגמרו החינגות" הכריז אז ארדן, אלא שהתוכנית זכתה להתנגדות של השב"כ בטענה שיישומה יגרום לתסיסה בתוככי הכלא ומחוצה לו, והיא נגנזה. אם מצרפים לכך את פסיקת בג"ץ - שחייבה להגדיל את שטח המחיה של כלל האסירים - מבינים שבשנים האחרונות, עיקר הקשב הארגוני של שב"ס מופנה לעיסוק בריווח ובהקלה, במקום בהקשחה ובהצרת צעדיהם של מי שקשרו את נשמתם לשטן.
למדינת ישראל אין משטרה אחרת ואין שב"ס אחר. שני הארגונים כבר מזמן קטנים ביחס לתחומי האחריות שלהם, וסובלים ממחסור בכוח אדם ובתקציבים. בלי קשר, וכדי להחזיר להם את כושר ההרתעה ואת האמון הציבורי, יש לבצע בכל ארגון טיפול שורש בנורמות הפסולות, בתרבות הארגונית ההרסנית ובחוסר המקצועיות שהציבור נחשף להן לאחרונה.
השר לביטחון הפנים עמר בר־לב מרבה לצייץ בטוויטר כמעט בכל נושא שעל סדר יומו. ציוציו האחרונים עסקו בהיכרותו עם ראש השב"כ הנבחר ובמינויה של אישה לתפקיד מבצעי במשטרה. באופן חריג ציוצו על מחדל הבריחה לא נשמע. האם ישיבתו בממשלה ביחד עם מפלגה שתומכת בשחרורם של המחבלים מבתי הכלא היא הסיבה לכך?
בשירות בתי הסוהר נערכו בשבועות האחרונים לאפשר לאסירים לחגוג את חגי תשרי. איש לא ציפה שם לקבל בראש השנה את "מחדל יום הכיפורים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו