"אני ארצח אותה" - זה איום? שופט: "לא, הנאשם היה שתוי"

נניח שאתה גרוש טרי, ואפילו בקשר טוב עם אשתך לשעבר, אבל לא רוצה לחזור אליה - גם אם אמך לוחצת. למשה (שם בדוי), שהיה בסיטואציה כזו וממש במקרה גם שתוי, עלה רעיון: הוא צלצל למשטרה וביקש שיעצרו אותו כי אם יהיה בקרבת גרושתו, הוא ירצח אותה. השוטרים האמינו לו ועצרו אותו, ובסוף הוא גם הואשם באיומים. אלא שהשופט הבין שמשה עשה את ההצגה הזאת רק כדי לרצות את אמו, ולכן זיכה אותו מכל אשמה.

הכל החל כשמשה שהה בבית הוריו, ולגם משקה אלכוהולי להנאתו. מתוך מצוקה, אחרי שספג הקנטות מאביו, הוא "צינתק" למוקד 100 של המשטרה ולא חשב על השלכות המעשה - שאכן התרגשו עליו: להפתעתו, הגיעו במהרה שני שוטרים אל הבית, ובלי להתבלבל הוא אמר להם: "אם אהיה ליד גרושתי - ארצח אותה".

מאוחר יותר, בחדר החקירות, סיפר משה שהוא ביחסים טובים עם הגרושה, שממנה התגרש חמישה חודשים קודם לכן. "הלכתי להורים כדי לאכול", תיאר, "שתיתי אלכוהול, ואבא שלי ירד עלי כי אשתי עזבה אותי בגלל האלכוהול. התעצבנתי, ובמקום לעשות בלאגן התקשרתי למשטרה. לא ענו, ואז המשטרה חזרה אלי ובאה".

"למה צלצלת למשטרה?", שאל החוקר, ומשה השיב: "כדי שיהיה לי שקט. הייתי שתוי ועכשיו אני לא שתוי. אני צלול ומבקש סליחה ומחילה. אני אלך הביתה לישון". החוקר התעקש לוודא: "איימת לרצוח את גרושתך?" משה ענה: "כן, מתוך שתייה, אבל זו לא הכוונה כי אנחנו ביחסים טובים. אני עוזר לה בכל דבר שהיא צריכה, היא יכולה להעיד".

אבל למשטרה זה הספיק כדי להגיש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בחדרה. משה הודה בעובדות, אך כפר בעבירת האיומים. עו"ד שירה קידר מהסנגוריה הציבורית שייצגה אותו טענה כי היה שיכור, וכי דבריו "נאמרו מתוך מצוקה וללא כוונת איום אמיתית". טענה זו נדחתה על ידי התביעה המשטרתית, בנימוק שבמקרה דנן "לא מתקיימת הגנת השכרות".

פנה לשוטרים בעצמו

השופט אהוד קפלן, שדן בכתב האישום, ביקש תחילה לברר אם בנסיבות העניין דבריו של משה אכן מהווים "איום" כהגדרתו בחוק, וקבע: "בעובדה שהוא עצמו פנה לשוטרים וביקש שיעצרו אותו, לצד התנהלותו כפי שנראתה בסרטוני מצלמות הגוף של השוטרים, יש כדי להצביע על ספק לגבי קיום היסוד הנפשי של הנאשם לביצוע עבירה. כידוע, ככל שקיים ספק לעניין התקיימות הסייג, הוא יחול לטובת הנאשם".

הוא הוסיף: "טענות המאשימה כי בסרטונים הנאשם נראה ומתנהג כאדם צלול, לא מתיישבות עם האירועים שנצפים. הנאשם נשמע ונתפס כשיכור על ידי כל מי שראה ושמע אותו, וגם אביו נשמע אומר לשוטרים שבנו סובל מבעיית התמכרות לאלכוהול.

"גם השוטרים תיארו אותו כאדם שתוי. הם ראו אותו יושב בסלון ומקיא, וזה מצביע על אדם במצב שכרות. על כן, לא ניתן לקבל את טענות המאשימה כי היה צלול בעת המעשה".

משכך, החליט השופט קפלן כי "קרוב לוודאי שהדברים נאמרו שלא מדעת, עקב שכרות, אך גם לו היו נאמרים בדעה צלולה - נאמרו לא כדי לאיים או להפחיד, אלא כדי להסביר לאמו מדוע הוא נשאר בבית ההורים, ולא הולך לגרושתו".