"עטה פרצוף שמח" (Put on a happy face), נמרח בשפתון בורדו על המראה שבה בוהה בדממה הג'וקר. אישוניו רחבים ועיניו מרצדות; המייק־אפ הלבן שעל פניו סדוק ומרושל. המבט הולך ומתארך, הולך ונחרש. לפתע הוא פורץ בצחוק. אך אין זה צחוק שכיח ומזמין, המעיד על שעשוע, הנאה או התמוגגות, אלא צחוק סרעפתי, חנוק, שבו שרירי הצוואר והחזה מכווצים והיובש מערפל את הפה. הצחוק הגבוה מתנמך ומאיים להפוך לבכי, ובכל זאת הוא צחוק - בלתי נשלט, מתפשט, מאיים.
יותר ממסריו החברתיים והפוליטיים, ומעל המחלוקות והסכנות, ובין שלל היומרות הפסיכולוגיות שהוא גורר עימו לאולם הקולנוע, מן הסרט "ג'וקר" של טוד פיליפס נותר בעיקר הצחוק. פעולה בלתי רצונית, מופרכת, מטרידה, מצמררת, שמרמזת על הפרא הכלוא באדם. מאחורי סורגים של שפיות הוא נותר מכווץ בגרעינו, פצצה אפשרית, אמנם בהשהיה לעת עתה. אילו ינוסר סורג אחד הוא עתיד להימלט מתוכנו ולזרוע בנו הרס.
צחוק הג'וקר הוא שריד של טבע משוחרר, קדמוני ומסתורי. מחווה גופנית שהיא סמל למה שאינו כפוף למוסכמות, קודים חברתיים או כללי התנהגות. הלאה תבניות החינוך - צחוק! לא כי משהו מצחיק התרחש אלא כי לא נותר אלא לתת דרור לצחוק - למחווה האפשרית היחידה כשכל יתר המחוות האנושיות אינן חופשיות עוד. "כדי לצחוק באמת", אמר פעם צ'רלי צ'פלין, "אתה חייב להיות מסוגל לקחת את הכאב שלך ולשחק איתו".
צחוק הג'וקר הוא דיוקן גרוטסקי של אמן, הגם שרק כישלונות מהדהדים בעברו, ורגע אחד של חסד או של אושר הוא בגדר משימה בלתי אפשרית. הצחוק יהיה שם, על גבול השיגעון, עדות לבסיס של אותנטיות וראשוניות, שהן חפות מכל השפעה. מן הצחוק בוקעת האמת בצורתה הבלתי מתפשרת; הוא מפריך את הסודות, מסיר את המסכות וממוסס את האיפור. הוא הפנים עצמם, בבואה מוכרת ובאותה עת בלתי צפויה, המשתקפת במראה.
גם האמנות בבסיסה המקורי, שאינו משועתק, אינה כפופה לסביבה ולשיפוטיות של מצבים. היא פורצת במין דחף והכרחיות שלא ניתן לדבר עליהם. מכאיבה ומצחיקה, גורמת לסבל ולאושר, כאילו יש לה חיים משל עצמה, ואינה נסתרת בתחתית תודעה עלומה.
האמן, לפיכך, לכוד בקונפליקט מובנה: לרסן את פרץ הקמאיות הזה, או לאפשר לו להכניעו. עימות חזיתי עלול לנחול כישלון צורב. הכוח הפנימי חזק. ובכל זאת הוא דורש ניווט וכיול.
על איזון זה קמה ונופלת יצירה אמנותית. ובכל זאת אין לו מינון ולא ניתן לרכוש אותו על ספסל לימודים. הוא טבוע בנפשו של האמן, הזקוק הן לערעור פנימי והן ליציבות התודעה. חוסר הביטחון מובנה: חשש מטבע מתפרץ, וקרב מול מלאכותיות מסרסת.