יונה הוא אחד הנביאים המוכרים ביותר בימינו, אם לא המוכר שבהם. בהשוואה לחבריו לספר "תרי עשר" כחבקוק, חגי, מיכה, הושע ואחרים הידועים בעיקר בשמם, יונה הוא גיבור תרבות של ממש. סיפורו המיוחד מוכר לכל, דמותו מככבת עד ימינו בשירים, בסיפורים וביצירות אמנות, ורעיונות העולים מספרו מופיעים ביצירות היסטוריות ואמנותיות מוקדמות ומאוחרות.
לבירור דמותו של יונה, מקורותיה והשפעותיה מוקדש ספרם של חוקרי המקרא הוותיקים יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן "ספר יונה - פירוש ישראלי חדש". זה ספר עיון פופולרי, וככזה הוא מעניק ידע כללי בלי להידרש לעיון אקדמי מדוקדק ומסורבל. הספר כולל מבוא, ניתוח פסוקים, ולכל פסוק מוקדש עמוד של פירוש ועמוד או שניים של רקע, זיהוי מקורות לשוניים של מילים נבחרות, היסטוריה מדרשית וציון הופעות נבחרות של הדמות או המושג בתרבות בת זמננו, ולבסוף נספחים היסטוריים. התוצאה, המעוצבת כספר סלון נגיש המלווה ביצירות אמנות מגוונות, נעימה ומזמינה לקריאה. מתבקש לכתוב שהיא מקרבת את סיפורו של יונה הנביא לקורא, אולם כיוון שמדובר בדמות מורכבת ובסיפור רב רבדים - כל קירבה היא גם התרחקות וכל דלת שנפתחת חושפת צומת מסועף.
48 פסוקים המחולקים לארבעה פרקים בלבד מונה ספר יונה. הפרקים מחולקים באופן ברור בהתאם לתפניות הסיפור. בראשון יונה מצווה ללכת לנינווה, בורח ונקלע לסערה בלב ים; בשני הוא נבלע על ידי דג גדול, מתייסר, חוזר בו ומבקש את רחמי האל; בשלישי הוא הולך לנינווה וגורם לתושביה לעשות תשובה; וברביעי הוא שוב מתבודד זועף ומתוסכל, ושוב נדרש ללמוד לקח בדרך הקשה.
זקוביץ ושנאן עומדים על כמה סוגיות מעניינות בספר, למשל היחס המיוחד לבעלי החיים המופיעים בסיפור. הן הדג הבולע את יונה
ומקיא אותו אל החוף, והן הבהמות המצוות לקחת חלק בתענית שגזרו על עצמם בעליהן, בני העיר נינווה. הבחנה נוספת נוגעת להבדל בין הציווי הראשון ללכת אל נינווה ו"לקרוא עליה", לבין הציווי השני, שמופיע בפרק השלישי, ופוקד על יונה ללכת אל נינווה ו"לקרוא אליה". ההבדל בין "עליה" ל"אליה" הוא ההבדל בין נאום תוכחה כללי וחד־כיווני לפנייה בעלת אופי תקשורתי וממוקד יותר.
מדוע קוסמת דמותו של יונה לחוקרים וליוצרים שונים לאורך הדורות? תשובה ראשונה נעוצה מן הסתם באופיו המיתי על גבול הגוזמאי של הסיפור. יש עוד נביאים מסוכסכים שביקשו להתנער משליחותם, אבל רק נביא אחד נבלע על ידי דג ושהה בבטנו במשך שלושה ימים. יש נביאים שהתייסרו בניסיונות לשכנע את בני ישראל החוטאים, ואילו יונה מצליח לשכנע בקלות רבה לא את בני ישראל אלא את הגויים הסרים באחת למרות אלוהי ישראל. יש עוד נביאים זועפים ומדוכאים, אולם יונה נשאר זועף ומדוכא גם לאחר ששליחותו הסתיימה בהצלחה.
יונה מצטייר מן הסיפור כאדם מריר המכיר כל העת בכוחו של האל, אך יעשה כל שביכולתו כדי לברוח מבשורה. כשהאל מצווה עליו לקום - הוא נמלט. כשהאונייה עומדת לטבוע - הוא נרדם. כשאנשי נינווה מתקנים את דרכיהם - הוא פורש מהם ומבקש את נפשו למות.
בספרו "החיים כמשל" מפרש פנחס שדה את סיפור יונה כסיפורו של האמן הרומנטי, הבודד, הדחוי והחלש, שבורח מן הנבואה - קרי, האמנות - אך היא חזקה ממנו ומאלצת אותו להיכנע ולתת לה ביטוי יצירתי. זאת בידיעה שגם קבלת עול האמנות לא תוביל את שליחה למחוזות פיוס, וכי כאמן נגזר עליו לסיים את חייו כשהוא זר ומנוכר. זה פירוש מרתק הספוג רוח של רומנטיקה ונצרות גם יחד, ומהלל את דמותו של הגאון המיוסר הנתון להבזקי השראה, ורוחו מתגלגלת מדור לדור ומופיעה בדמויותיהם של אמנים ישנים וחדשים.
מול פירושו של שדה אפשר להעמיד פירוש של דמותו של יונה כסרבן אגואיסט וקשה עורף. לאורך כל הדרך הוא מכיר בכוחו של האל, אך עיוור מלראות את רחמיו ודאגתו. מכיוון שלא ניחן במידות כחמלה וכאמפתיה, תפיסת עולמו נותרת נוקשה ודלה. אף שיציית לדבר האל, יתקשה להשתחרר מתחושת המסכנות נטולת המשמעות של חייו. לפי פירוש כזה, ספר יונה אינו רק משל על ציות ומרי, אלא גם על סכנת ההסתגרות ועל ציות ללא נשמה. יונה אינו חס על אנשי נינווה, אינו חס על אנשי האונייה, ולכן לא חס גם על עצמו. משיתרצה לבסוף, תחת איומים וייסורים, יבצע את דבר האל ויסייע לאנשי נינווה לתקן את דרכם, הוא יעשה זאת בנרגנות וכמי שכפאו שד, ויימלט מן המקום ברגע שיוכל. לכן במקום חוויה מורכבת ורב־מימדית, יישאר יונה גם לאחר השלמת משימתו בעולם הצבוע בשחור־לבן.
מפירוש זה אפשר להציע כיוון מחשבה נוסף, ולפיו נינווה אינה רק העיר האשורית הקדומה אלא גם הלך רוח פרטי. יונה מעדיף לצלול אל בטן האונייה ולאחר מכן אל בטן הדג במעמקי הים, ובלבד שלא ייאלץ לצלול אל מעמקי נינווה הפרטית שלו ולהתמודד עם מטעניה. ואם בכל זאת ילך לנינווה וימלא את שליחותו אך יעשה זאת בלא שאר רוח וכוונה יתרה, יישאר אומלל לנצח. ¬
ספר יונה - פירוש ישראלי חדש / יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן;
ידיעות ספרים ובית אבי חי, 158 עמ'