אנחנו אוהבים לקרוא סאגות משפחתיות ולשאול את הדמויות לשמות אבותיהן ואבות אבותיהן דורות רבים אחורה. כמעט כל אפוס קדום, מגילגמש ועד האיליאדה, כולל גנאולוגיה מפורטת של הגיבורים. יתכן שמקור התנהגות זו בתקופת האבן, שבה אדם בודד היה חשוף לרצח ולשוד החפצים המועטים שנשא. אז שרדו רק הנימנים על קבוצה משפחתית, שבה קרובי דם הגנו זה על זה.
מה שהופך כרונולוגיה משפחתית ליצירת מופת אינה רק הבנת הדמויות והצגתן מעשה אמן, אלא גם ניתוח לעומק של אירועי התקופה. די להיזכר ב"בית בודנברוק" של תומס מאן, המתאר ארבעה דורות בגרמניה של המאה ה-19 וב"הגדה לבית פורסייט" של ג'ון גולסוורת', המספר על אנגליה הוויקטוריאנית.
פיליפ מאייר מזכה אותנו לא רק בסאגה משפחתית ארוגה להפליא, אלא גם ברומן גדילה של האומה האמריקנית. הספר בנוי כטריפטיך: שלוש עלילות שזורות זו בזו ,מתקדמות במקביל, ומספרות את סיפורה של טקסס, כאשר עין הצופה מתמקדת כל פעם בלוח אחר.
אנו מתוודעים לשלוש דמויות, המייצגות שלושה דורות במשפחת מק'קאלה. לסבא איליי, לוחם ובונה, שחי באמצע המאה ה-19; לבנו פיטר, איש ספר מתלבט ומיוסר; ולנינתו, ג'ין אן, הנאבקת על מעמדה בעולם הגברים הקשוח של עסקי הנפט.
פיליפ מאייר אינו לוקח שבויים. התיאורים ברומן שלו פלסטיים וברוטליים. העוולות המוסריות של האדם הלבן - אבל גם של המקסיקנים שקדמו לו ושל האינדיאנים - מתוארות בדיוק כמעט מדעי, המשרה צמרמרות בגב הקורא. "המקסיקנים גנבו את הארץ מהאינדיאנים, האנגלים גנבו מהמקסיקנים, והאינדיאנים, מהם גנבו המקסיקנים, גנבו מאינדיאנים אחרים", הוא כותב.
בני משפחת מק'קאלה טופלים עלילה על משפת גרסיה. בעלי האחוזה הסמוכה שמוצאם מספרד, פושטים על ביתם, רוצחים את המשפחה ומנכסים לעצמם את הנחלה. לאחר זמן רוצחים אינדיאנים משבט קומאנצ'י את בני משפחת מק'קאלה ושובים את הילד, איליי, לגדלו - נוהג רווח אצל הקומאנצ'י, שראו את הילדים כאוצר הגדול ביותר. בחלוף מספר שנים פודים מתיישבים לבנים את הילד.
מאמץ מחקרי עצום שהושקע בתחקיר לרומן נושא פרי: התיאורים תלת-ממדיים והסיפור נראה כה אמין, עד שקשה לקבל שהמדובר בעלילה בדיונית. מאייר חקר את שפת האינדיאנים, את מספר החריצים בחיצים של כל שבט, וגם את מזונם - תירס ומוח עצם של בופאלו מרוח על תפוחי אדמה.
מאייר חש כבוד "לאבות המייסדים" של אמריקה - יהיו אלו האנגלים, הספרדים או האינדיאנים. הוא אינו חוטא בהערצה ילדותית ומספר על לוחמי הקומאנצ'י, האינדיאנים שבזזו מחסן בגדים בעייריה ולאחר זאת, כאשר יצאו לקרב, התהדרו בשמלות ובהינומות כלה לבנות.
בספרו הראשון, "חלודה אמריקנית", תיאר מאייר את שקיעת המעמד הבינוני בפנסילבניה. ב"הבן" הוא מספר לנו על צמיחתה של אימפריה. והוא עושה זאת כתיבה עזה, המעמידה אותו בשורה אחת עם הגדולים.
הבן / פיליפ מאייר
מאנגלית : קטיה בנוביץ'; מודן, 525 עמ'