כל אישה שהיתה בהריון מכירה מקרוב את הפער המתסכל: הפרסומות בטלוויזיה, עלוני קופות החולים ושפע המדריכים מציגים דימוי של אישה חייכנית ושלווה, לבושה בגדים בהירים שמחמיאים לגזרתה המתעגלת ומלטפת את בטנה התופחת בציפייה.
המציאות, אבוי, פסטורלית פחות. נניח בצד את הבחילות וכאבי הראש, את הוורידים התפוחים, את התיאבון המשתולל והעייפות המצמיתה. במאה ה־21 אנחנו נדרשות לצעוד בג'ונגל הסבוך המתכנה הריון עם סרט קומנדו על הראש ובלי להביט לצדדים: כמעט מדי שבוע נישלח לבדיקות, שמהותן תישאר מעורפלת לנצח. לפחות פעם אחת תעלה אחת מהבדיקות סברה מדאיגה, וזו תגרור סידרה של בדיקות וסברות מדאיגות לא פחות, שגם פשרן בעיקרו סתום. ההריונית המצויה, המתגלגלת בכבדות בין בדיקת שקיפות עורפית לחלבון עוברי, מבינה שכדאי לה למלא אחר ההנחיות, לשאול רק שאלות הכרחיות ולהתפלל שהכל יעבור בשלום.
בדיוק כאן נכנסת לתמונה אמילי אוסטר. אוסטר, בת 36 בלבד, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת בראון היוקרתית שברוד איילנד ואם לשני ילדים קטנים, עוסקת בימים כתיקונם במחקרים מרתקים שזכו לתהודה, כגון טיב התמריצים שעשויים להשפיע על מיגור נגיף ה־HIV באפריקה, או מידת ההשפעה של צפייה בטלוויזיה על העצמת נשים בהודו; כל זאת, עד שהיתה בהריון עם בתה הבכורה פנלופי: "תמיד הייתי טיפוס שזקוק לנתונים והוכחות כדי להירגע", היא מספרת, אך כאשר נכנסה להריון וביקשה לקבל את מירב הנתונים על מנת לבצע החלטות מושכלות - בדיקות מי שפיר, כן או לא? סנדוויץ' עם נקניק, מזיק או זניח? אפידורל בלידה, חובה או חובה להימנע? - נתקלה ברשימה אחידה של כללים.
כשביקשה לעמת את הכללים הללו עם מחקרים קיימים - נחשפה להררי ניירת, עמוסים במסקנות סותרות. כשביקשה לדון על כך עם הרופאים, נענתה בפרצופים אטומים ובתשובות מתחמקות שאפשר לתמצת אותן ב"את צריכה להירגע". אוסטר, טיפוס יסודי בלשון המעטה ולא בהכרח רגוע, הבינה במהרה שהדבר הנכון עבורה יהיה לעשות שימוש בכישוריה ככלכלנית על מנת לבנות בעצמה מסד נתונים, מנגנון שיאפשר קבלת החלטות המתאימות לה וטובות בשבילה.
המסע שעברה הוליד את "הריון בראש אחר" (הוצאת שוקן, מאנגלית: דקלה פרידמן, בתוספת הקדמה מעניינת מאת פרופ' דניאל זיידמן): מדריך שמטרתו לצייד נשים במידע ובנתונים שיאפשרו להן להחליט מה נכון עבורן, מתוך הנחת היסוד שהריון אינו סך של כללים אחידים והמלצות שרירותיות כי אם תהליך שכל אישה מגיבה כלפיו באופן ייחודי. על הדרך היא שואפת לנפץ מיתוסים שהיכו שורש בשנים האחרונות והפכו מחוכמה עממית לאמת שירדה מהשמיים, כגון האיסור לשתות אלכוהול וליטול תרופות או הציווי לבצע פעילות גופנית בזמן ההריון; לא פלא שמרגע צאתו עורר "הריון בראש אחר" סערה בארה"ב ובאנגליה.
.jpg)
כריכת הספר (הוצאת שוקן)
לאחר דין ודברים מצאה אוסטר העסוקה, חלון זמן לשיחת סקייפ ביום שבת, בין שש לשבע בבוקר, שעון החוף המזרחי, לפני שהילדים מתעוררים. ישובה מול המחשב, לאחר ריצת בוקר ובשיער חפוף ויורה תשובות חותכות ומנוסחות היטב, קל להבין כיצד הגיעה להישגים כה מרשימים בגילה הצעיר. אני תוהה כיצד, בהתחשב בסוגיות הבוערות שלהן הוא נדרש, לא פורסם ספר מעין זה קודם לכן.
"הסוכן שלי ואני ניהלנו דיון ממושך בשאלה הזו", מסכימה אוסטר. "יש מדריכים שמשיקים לספר הזה, במובן שהם עוסקים בהריון מכיוון מדעי; מה שאני עשיתי היה להיכנס יותר לפרטים ולהציג את הדרך שעברתי עד שהגעתי למסקנות בכל סוגיה. מעניין שלאחר לידת בתי הבכורה, כמה מחברותיי הטובות נכנסו להריון והוטרדו מאותן סוגיות ממש. לאחר שהעברתי להן את הנתונים שאספתי, התברר שלא פעם, על סמך אותו מידע, הן החליטו החלטות שונות מאלו שאני קיבלתי; פועל יוצא של מבנה האישיות שלהן, ההעדפות שלהן וכדומה - אך כולן החלטות טובות. אז נוכחתי שהמידע הזה עובד עבורי, וייתכן שלא רק עבורי".
בפתח הספר את מתנגדת לנוהג להשית על נשים הרות איסורים גורפים כגון "אל תשתי קפה לאורך תקופת ההריון", הנובעים מהחשש שאם "נקבל רשות" לשתות כוס קפה בבוקר, עד מהרה נמצא את עצמנו שותות שתיים, שלוש וארבע כוסות. נראה שאפשר לתמצת את הספר ופעולתו בדיוק בדרישה הזו - אל תתייחסו אלינו כאל ילדות שלא יודעות מה הן עושות.
"בדיוק. עבורי הרעיון של אוטונומיה מלאה של כל אישה על גופה הוא הליבה של הספר, והעיקרון שלפיו כל אישה לא רק צריכה אלא גם יכולה להחליט בעצמה החלטות מושכלות הנוגעות לגופה שלה הוא התזה המרכזית שלו. במובנים רבים, אישה בהריון חוזרת להיות ילדה: תמיד יש מישהו שאומר לה מה לעשות ולאו דווקא טורח לנמק. בעיניי מצב העניינים הזה חוזר לא רק בעת הריון; המערכת הרפואית כולה לא תמיד מכירה בכך שמטופלים שונים עשויים להעדיף דרכי טיפול שונות, ושצריך להביא בחשבון את דעתם. הסוגיה הזו רלוונטית אם כן לא רק למי שבהריון, כי אם לכל מי שנזקק לטיפול בשלב זה או אחר, כלומר, לכולנו".
בהחלט. עם זאת, בעוד בעבר מידע בנוגע לתהליכים שעוברים על גופנו היה תחום בספרות מקצועית, כיום יש ברשת פורומים שונים ויועצים אונליין עד שכל גולש מרגיש כרופא לכל דבר ועניין.
"מנגד, המצב שנוצר הוא שברשת כל פיסת מידע נדמית שווה בחשיבותה וטובה כמו פיסת מידע אחרת. וכך, בלי לצלול לעומק הנתונים כמעט בלתי אפשרי להפריד בין עובדה ובדיה. הבעיה שממנה צומח ספר כמו שלי אינה שחסר מידע, כמו שקשה לצרף את המרכיבים יחד ובעיקר לדעת במה לבטוח ובמה להטיל ספק".
חול כן, גינון לא
נראה שלהטיל ספק הוא ההתמחות המרכזית של אוסטר. "הריון בראש אחר" מוליך את הקוראת בשביל ארוך ומתפתל, מרגע המחשבה על כניסה להריון ועד הלידה עצמה, כשהיא בוחנת ביסודיות כל אספקט והופכת אותו מכל צדדיו. החל בשאלות כגון הקשר בין גיל ופוריות, דרך השפעת הגלולות על הגוף ומסתרי הביוץ, האיסורים המרכזיים בזמן ההריון - קפה, סיגריות, אלכוהול - המזונות שמותר ואסור לאכול, הבדיקות שיש לעבור בעת הריון ומשמעותה של כל בדיקה ובדיקה, השפעתם של ג'קוזי, יוגה חמה, צבע לשיער ופעילות גופנית על האישה, בטיחותן של טיסות או תרופות בזמן הריון ועד זירוז לידה ולידה מוקדמת.
מכל הנתונים שאספה, מספרת אוסטר, היא הופתעה במיוחד מאלה שנגעו בסכנות שבמנוחה במיטה, מה שמכונה "שמירת הריון": "מדובר בהוראה נפוצה במקרה של צירים מוקדמים, רעלת הריון ומקרים נוספים. אף שמדובר בהמלצה שנטועה במרכז הקונצנזוס הרפואי, אין שום הוכחה לכך שזו המלצה יעילה ואפילו בריאה. להפך: יש בה סיכונים רפואיים לא מבוטלים. סקר שנערך ב־2009 חשף ש־50 אחוז מהרופאים שהשתתפו בו לא מצאו שום תועלת במנוחה מלאה, אך 90 אחוז מהם המליצו עליה למטופלות בכל אופן, פשוט כי כך מקובל. המסקנה: מדובר ברעיון גרוע, וכדאי להימנע ממנו".
לאורך הכתיבה מתעמתת אוסטר עם לא מעט מוקשים. חלקם קלילים יחסית (בניגוד לסברה הרווחת, אין כל בעיה להחליף את החול בארגז של החתול; לעומת זאת, על מנת להתגונן מטוקסופלזמוזיס, מומלץ להימנע מגינון), חלקם נוגעים בנושאים שהפכו לטאבו (לתשומת ליבן של ההריוניות חולות הגעגועים, לפי הנתונים שאספה אוסטר, אין שום סיבה להפסיק לאכול סושי בעת ההריון!), אך כצפוי, הסערה הגדולה התעוררה בשל הפרק שבו טענה אוסטר שאין שום עדויות מוצקות לכך ששתיית אלכוהול מתונה במהלך ההריון משפיעה לרעה על העובר, והוסיפה כי אין שום בעיה לשתות עד משקה או שניים בשבוע בשליש הראשון להריון, ועד משקה אחד ליום בשליש השני והשלישי - טענה שהובילה לסערה ברשת, ביקורת רבה ומאמרי תגובה חריפים מאת גורמים כגון סוזן אשלי, פרופסור לאפידמיולוגיה מאוניברסיטת וושינגטון, או הארגון הלאומי למניעת תסמונת אלכוהול עוברי.
אמיל אוסטר. צילום: מתוך אתר אוניברסיטת בראון
אוסטר מודה כי אמנם צפתה שתהיינה תגובות למסקנותיה, אך לא צפתה את עוצמתן. "שוחחתי עם רופאים רבים, וכולם אמרו כי הם אומרים למטופלות שלהם כי אין שום מניעה לשתות כוס יין מדי ערב החל מהשליש השני, כך ששיכנעתי את עצמי שלא מדובר בטיעון מעורר מחלוקת באופן יוצא דופן", היא מספרת. "טעות!"
יותר מזה, אם ארכיב מסך ההמלצות שלך מעין דמות, היא אמנם תהיה יסודית ועצמאית בהחלטותיה, אבל גם כזו שמרשה לעצמה לשתות 3-2 כוסות קפה, עושה פעילות גופנית או לא - רק אם בא לה - ובערב מפנקת את עצמה בקומבינציית סושי לצד כוס יין או בירה - בישראל, שבה הריון הוא מקור להיסטריה, ריבים ברשת והערות ברחוב - אישה כזו לא תוכל לצלוח את היום.
"בארה"ב המצב לא שונה בהרבה", משיבה אוסטר. "גם כאן, אישה בהריון שקונה קפה בסטארבקס עשויה לספוג הערות מזרים. לדעתי, העניין כאן עמוק יותר מהנתונים שהצגתי. נוצרה מוסכמה שלפיה בעת ההריון, אם את עושה משהו שעושה לך טוב ושאת נהנית ממנו, זה אומר שאת לא משקיעה בתינוק שלך, שזה בא על חשבונו; כאילו יש ערך לסבל שלך בפני עצמו, כי הוא ממחיש את מידת המסירות שלך לתינוק. אותו דבר לגבי הורות: כאילו אם אני לא ישנה אף פעם, זה הופך אותי להורה טוב יותר. אני חושבת שזה לא נכון ושקצת זזנו לכיוון הזה".
עושה רושם שהשיח הנוכחי מעדיף מוסכמות על עובדות. למשל, יש להניח שנשים רבות יעדיפו לא לאכול סושי בפרהסיה, גם אם ישתכנעו שלא מדובר בסיכון בריאותי, רק בשל הדימוי השלילי כל כך שדבק בו.
"ההיבט הזה בהחלט קיים. מה שאני עושה הוא לפרוש בפנייך את העובדות ולהסביר אותן באופן הנהיר והנגיש ביותר שאפשר, אבל יש גם את כל מה שמסביב. אם את בוחרת לאכול סושי במסעדה וכולם סביבך מרימים גבות וחברות שלך פוצחות בוויכוח, אולי שווה לא לאכול אותו גם אם את יודעת שזה בסדר. ועדיין נדמה לי שיש לא מעט ערך בידיעה של העובדות וכוח להחליט לעשות משהו או לא, כשהמידע הזה מובא בחשבון".
נראה שאוסטר נועדה למחקר והמחקר נועד לה. בגיל שנתיים הוריה, בעצמם פרופסורים לכלכלה באוניברסיטת ייל, התרשמו מהמלמולים היצירתיים של הפעוטה ברגעים שבין נשיקת הלילה טוב להירדמות בפועל, והחליטו להקליט ולפענח אותם. התוצאה הפכה לסידרת מאמרים שדנה במורכבות השפה בקרב ילדים קטנים ואף כונסה לספר "Narratives from the Crib" שפורסם ב־1989 ופורסם שוב ב־2006.
אוסטר, שבעלה ג'סי אף הוא כלכלן, מספרת שנרתעה מלימודי כלכלה בתחילת הדרך, "בגלל הוריי, אך בסוף נשאבתי לשם היות שכלכלה עבורי היא דרך להבין את העולם". המחקר שבו היא עוסקת נוגע בעיקר בכלכלת בריאות - שימוש בנתונים שונים על מנת להבין מדוע אנשים בוחרים בחירות מסוימות ולא אחרות בתחום הבריאות. כמובן ש"הריון בראש אחר" מסתעף מתוך העיסוק האקדמי שלה, אם כי למרות ריבוי הנתונים, הגרפים והטבלאות שבו, מדובר בספרות פופולרית הרבה יותר מאשר ספרות מדעית, המגובה בכתיבה אישית, נגישה ולא פעם גם משעשעת.
עם זאת, מה היתרון שלך במחקר על נושאים כגון הריון, לעומת רופא מצד אחד או חוקר ממדעי החברה מצד אחר?
"אני חושבת שבסופו של דבר מה שנדרש לאנליזה של חומר שכזה הוא יכולת לעבוד עם נתונים ועם תיאוריות הנוגעות למנגנון קבלת החלטות. באופן משונה אולי, נושאים מעין אלו לא נלמדים בבית ספר לרפואה. רופאים לא מקבלים את הכלים שמאפשרים להם להכריע מהו מחקר טוב, מוצלח ויעיל ומה אינו כזה, ולעומת זאת זה בדיוק תחום ההתמחות שלי".
זאת מול המוסכמה שלפיה מרשם רופא הוא מקודש.
"עם השנים התקבע הרעיון שלפיו כשאת הולכת ללמוד רפואה את לומדת אמת מוחלטת. חלק ממה שניסיתי לעשות הוא להציג את המידע ולהראות שבסוף מדובר במחקר שכולנו יכולים להבין, לקחת את המושכות ולקבל החלטות. יש כאן היבט של דה־מיסטיפיקציה, ואני חושבת שיש לו ערך".