מבצע אלקיים, פעולת התגמול של גדוד הצנחנים 890 בחאן יונס, נחל הצלחה. מתקנים צבאיים רבים של צבא מצרים נפגעו וחייל ישראלי אחד נהרג לעומת 72 מצבא מצרים. מי שרוחו ריחפה מעל הפעולה המוצלחת הוא סרן סעדיה אלקיים שעל שמו נקרא המבצע.
אלקיים נולד בשנת 1929 והיה דור שלישי בארץ למשפחה שעלתה ממרוקו, שם הייתה מקורבת לחצר המלוכה. משפחתו בחרה להתגורר בתל אביב והנער סעדיה נשלח ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה" ומשם למוסד החקלאי בבן-שמן. בסיום לימודיו החל לעבוד כחקלאי במספר קיבוצים. בקיבוץ חולתה שבגליל העליון דבק בו הכינוי "סופפו" על שם "סופפים", כינוי לחלק במנוע הטרקטורים, שבהם אהב להתעסק. לאחר מכן, החליט להתגייס לפלמ"ח.
עוד בפרויקט הגיבורים הנשכחים של צה"ל:
סופפו השתתף בפעולות רבות של הארגון במהלך מלחמת העצמאות, לרבות כיבוש העיר צפת. הוריו דאגו לו מאוד וניסו לשכנעו לשוב לביתו, אך הוא סירב. "הוא כל הזמן אמר – 'אם אני לא אלך מי ילך?'", צוטטה אחייניתו בסרט שהופק לזכרו. לאחר מלחמת העצמאות הוא השתחרר וחזר לעבודות החקלאות, אולם מספר שנים לאחר מכן החליט לשוב לצבא, לחטיבת הנח"ל, שם סיים קורס קצינים והתמנה למפקד מחלקה. בחטיבה הכיר את רעייתו מרים ובשנת 1952 הם נישאו ונולדה להם בת. "נראה היה בעיני כבחור שקט וצנוע ואכן כזה היה", כתבה מרים, "סופפו אהב עד שיגעון. הוא פשוט לא ידע מה לתת לי מרוב אהבתו".
הקצין הטרי מצדו, תיאר לאשתו הטריה את חוויותיו כמפקד: "אם אני לא אחזור חולה עצבים מכל הגדוד הזה זה יהיה פלא. אני עובד על זמנים ותיאומים. אני לא יודע מה המזל המחורבן שלי והכול כרוך בפנצ'רים. למרות שזה תמיד כך, אך בסוף זה מצליח. גם אני מאוד מתגעגע אליך ורוצה לראותך". בהמשך, חיפשו בחטיבת הצנחנים קצינים, וכך סופופו, מוטה גור ודני מט נשלחו לגדוד 890, שבראשו עמד אז אריק שרון.
בפברואר 1955 קיבל גדוד הצנחנים פקודה להשתלט על מחנה צבאי ליד מכון המים של עזה, כשכיבוש המחנה עצמו הוטל על פלוגתו של סופפו. הפעולה הראשונה נכשלה מכיוון שהכוחות הסתמכו על תצלומי אוויר שלא היו מעודכנים. מפקד הפלוגה הצעיר היה הראשון שהתעשת והוביל את המתקפה השנייה על המחנה, אך במהלך הכיבוש הוא נפגע מצרור מצרי ונהרג במקום.
לאחר נפילתו הוא צוין לשבח על ידי הרמטכ"ל דאז, משה דיין, ובשנת 1973 הוענק לו עיטור העוז על ידי הרמטכ"ל דוד אלעזר. בעיטור נכתב כי "ביום ה-28 בפברואר 1955, בקרב עזה, פקד סרן סעדיה אלקיים ז"ל על חלק מהכוחות. הוא פרץ בראש חייליו, כבש מחנה מצרי מוגן והמשיך בראש החוליה הפורצת למחנה שני. התנגדות האויב הייתה נמרצת. סרן סעדיה אלקיים ז"ל הסתער והתקדם בראש אנשיו, גלוי לאש האויב, עד נופלו. התנהגותו הנועזת בקרב והסתערותו ללא חת, הדביקה ברוחה את חייליו אשר המשיכו בקרב, התגברו על האויב וכבשו את המחנה". לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סרן.
מי שהסתער לצדו של סופפו, היה סגן מפקד הגדוד באותה תקופה, אהרון דוידי, שסיפר בעבר לאתר "שבוז" על מה שהתרחש: "הלכנו על הכביש. סופפו, שהיה מפקד גדול וחייל אמיץ לב, הלך ממש לידי. לפתע, התחילו להמטיר עלינו אש. מיד נשכבנו. התברר שסופפו חטף צרור. הוא שכב על הכביש, ואני נשכבתי בתעלה לידו, וצעקתי לכיוונו 'סופפו, סופפו'. הוא לא זז".