מתוך רצון להוקיר ולעזור לנשות משרתי המילואים במערך הלוחם, שמפרוץ מלחמת חרבות ברזל עמדו בעורף לצד משפחתם כדי שבני זוגם יוכלו לתרום ללחימה, מערך מדעי ההתנהגות בצה"ל בשיתוף "מומנטום" מקיים שורת ימי עיבוד למען הנשים, כהזדמנות למרחב של ריפוי והפוגה.
אתמול (שלישי) נערך יום כזה בתיאטרון גבעתיים לגדוד 66 של חטיבה 55. מדובר על מפגשים של נשות מילואים מיחידה מסויימת ויצירת קבוצת שוות לנשות המילואים. המשתתפות קיבלו כלים להתמודדות עם האתגרים במלחמה, מרחב לשתף חוויות ומקום לפרוק ולחזק אחת את השנייה.
סא"ל יגל שרעבי, ראש ענף חוסן ארגוני שהוקם לפני כחצי שנה בתוך מערך מדעי ההתנהגות של צה"ל מסביר: "הענף הוקם במהלך המלחמה מתוך הבנה כי נדרש מענה נוסף לכל אוכלוסיית המשרתים ומשפחותיהם במלחמה. ייעוד הענף הוא חיזוק הרציפות התפקודית, העמידות, האפקטיביות של הצבא כולו בתקופת שגרה, חירום ולחימה ממושכת.
"במהלך המלחמה פיתחנו תוכניות לנשות ואנשי המילואים שנועדו לחזק אותם ואת הכוחות הלוחמים. היום הזה הוא חלק מתוכנית שנקראת 'כוכב הצפון', ושם מתקיימים מפגשים של נשות ואנשי המילואים ברמה היחידתית שמהווים מרחב שיח עבור בנות ובני הזוג, עם הנחיה מקצועית. שם בין היתר המשתתפות והמשתתפים מקבלות כלים להתמודדות עם אתגרים שנוצרו בעקבות המלחמה. חשוב לציין שזהו תהליך מתמשך של ליווי הנשים".
תמר פוקס, אשתו של אליה מ"פ פלוגה ג' בגדוד 55 ולהם שני ילדים, נחכה ביום העיבוד אתמול ושיתפה: "אחד הקשיים העיקריים מתקופת המילואים היה תחושת הבדידות. בסוף אני נמצאת כל יום לבד, עם עצמי והילדים. אין לי פרטנר. נגמר היום ואני הולכת לישון לבד.
"ביום העיבוד כל אחת סיפרה על נקודת קצה שהייתה לה בתקופת המילואים. כנראה שאצל הגברים לא עלו תחושות הלבד כמו אצלנו. אז אמנם יש תמיכה ועזרה, אבל אין תחושת שייכות גדולה כמו שיש לגברים שלנו במילואים. לי למשל יש 4 אחיות וכולן מגויסות. בעיבוד ישבתי עם עוד קבוצה של 15 בנות ובסוף נשים שאני לא מכירה מבינות אותי יותר מהשכנה ויותר מהחברה לעבודה. סוף סוף יש תחושה שאת כן חלק ממשהו".
גם רוני נגר, שנשואה לירון, ולהם 6 ילדים סיפרה על החוויה: "מעבר לזה שאני אמא ואשת איש קבע שהוא גם מילואימניק, יש לי עסק של תיאטרון - 'ספונטנית'. אני מעבירה קורסים, הופעות לקהילה ובעצמי אחראית על ערבי עיבוד לנשות המילואים.
"כולנו נמצאות בסרט הזה תקופה כל כך ארוכה, כבר יש לנו שפה משותפת. בעיבודים נעשה משהו מאוד משמעותי של שיח וקשב. משהו קרה אצלנו ובעם וזה לא יישכח. העניין הזה של להרגיש כן חלק ממשהו גדול, נותן תקווה וכוח".
